רקע

מחקר חדש שנערך בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בוסטון בארצות הברית, קובע כי חקיקה המגבילה עישון במקומות ציבוריים מורידה את אחוז המעשנים גם בקרב בני נוער. המחקר עקב אחר הרגלי העישון של 2,623 בני נוער בגילאי 12 עד 17 במשך 4 שנים ומצא כי בערים בהם לא יושמה חקיקה המגבילה עישון במקומות ציבוריים, הסיכוי שבני נוער יתחילו לעשן היה כפול לעומת ערים בהם הייתה מיושמת חקיקה כזו. החוקרים הסבירו את הממצאים בכך שחוקים ומדיניות נגד עישון יוצרים נורמות התנהגות חברתיות המשפיעות על בני הנוער, שאינם רואים יותר בעישון כהתנהגות מקובלת בקרב מבוגרים. כאשר חקיקה המגבילה עישון לא מיושמת, לבני הנוער יש הזדמנויות רבות יותר לעשן והם נחשפים ליותר דמויות לחיקוי מעשנות.  המחקר פורסם בגיליון ספטמבר של כתב העת המדעי Tobacco Control.

האגודה למלחמה בסרטן מדגישה כי היסטוריית החקיקה במדינת ישראל ובעולם הוכיחה באופן חד משמעי, כי היא תורמת משמעותית להורדת שעורי העישון בקרב הציבור הרחב. כך למשל בישראל בשנת 1970, בתקופה שלפני ההגבלות החוקיות השונות, עמד שיעור המעשנים על 42%. בשנת 1992 ירד שיעור המעשנים ל- 31% וכיום הוא עומד על כ- 24%, שהינו שיעור המעשנים הנמוך ביותר בתולדות מדינת ישראל. מחקר זה מוכיח עתה כי גם בקרב בני נוער תורמת החקיקה לירידה בשיעור המעשנים.

בשנים האחרונות קודמו בחקיקה, מספר חוקים משמעותיים בתחום העישון בישראל, חוקים אשר החלו כהצעת חוק יצירתית של חברי כנסת וקודמו לכדי חוקים רשומים. ראויה לציון בהקשר זה הצעת החוק לאיסור מכירת סיגריות לקטינים שהוגשה על ידי חבר הכנסת איוב קרא, גובשה להצעת חוק ממשלתית ביוזמת שר הבריאות דני נוה ואושרה כתיקון בחוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון ובכך הפכה מדינת ישראל לאחת המדינות הראשונות בה מיושם חוק זה.

בישראל התקבל החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים בשנת 1983, חוק זה נועד להגן על רוב הציבור שאינו מעשן. מאז שהתקבל החוק בישראל קיים שיפור במצב העישון במקומות ציבוריים אולם לצד החקיקה עדיין נדרשת אכיפה נחרצת ונמרצת של החוק. אנו יודעים על פי מחקרים שנעשו בארץ ובעולם כי החקיקה בתחום הגבלת העישון משפיעה על דפוסי ההתנהגות של המעשנים וכי אכיפה עשויה ליצור שינוי של ממש.

כמו כן מניסיונם של מספר מדינות בארצות הברית ובאירופה, כמו אירלנד וניו – יורק, אנו למדים כי אחת הדרכים לסייע באכיפה הנמרצת היא הכנסת תיקונים בחקיקה הכוללים הגדלת סכום הקנס והטלת הקנס על בעל העסק ולא על המעשן עצמו, כך למשל באירלנד הקנס עומד על 1,000 יורו על המעשן ועל בעל העסק ואילו בישראל על המעשן בלבד מוטל קנס של 310 שקל.

אסור לנו לשכוח כי מקומות ציבוריים רבים מהווים מקום עבודה עבור רבים ובהם גם חל חוק זה. גם במקומות עבודה אלו יש צורך באכיפה של החוק. 76% מהציבור בישראל הם אינם מעשנים, מדובר ברוב מוחלט אשר זכותו לנשום אויר נקי כאשר הוא יוצא לעבודה ואף כאשר הוא יוצא לבלות. לא מתקבל על הדעת כי 24% מציבור המעשנים בישראל יחשוף 76% מהציבור לעישון פסיבי.

יחד עם זאת יש בשורה מעודדת, לאחרונה משרד הבריאות, מרכז השלטון המקומי והאגודה למלחמה בסרטן שותפים ליוזמה חדשה של פורום אכיפה, אשר ימצא דרכים אפקטיביות ליישום החוק.

עישון ונוער בישראל

מתוך נתוני דו”ח שר הבריאות 2005 עולה כי , על פי מחקר בין-לאומי על התנהגויות בני נוער, בחסות ארגון הבריאות העולמי, במסגרתו נבדקו 11,395 בני נוער, מכיתות ו’,ח’ ו-י’: 23.6% מכלל הנוער במחקר התנסה בעישון סיגריה. בכיתה י’, 12.8% מהבנים מעשן לפחות פעם ביום, וכן 5.6% מהבנות. בכיתה י’, 18.2% מהבנים ו-8.6% מהבנות מעשן לפחות פעם בשבוע. המחקר האחרון והגדול ביותר שנעשה ופורסם אחרי דו”ח שר הבריאות 2005, בוצע ע”י ד”ר ליאת קורן, בהנחיית ד”ר יוסי הראל, בקרב 6,681 תלמידי כיתות ו’,ח’ ו-י’. 37.7% מכלל התלמידים התנסו לפחות פעם אחת בעישון נרגילה, לעומת 27.7% מהתלמידים שהתנסו בעישון סיגריות. 23.8% מעשנים נרגילה בקביעות, לעומת 13.2% שמעשנים סיגריות.

המידע הועבר באדיבות האגודה למלחמה בסרטן