על פי תוצאות מחקר ארוך טווח שפורסם החודש ב- New England Journal of Medicin, השמנת יתר וכושר גופני נמוך הם גורמים משמעותיים ובלתי תלויים לתמותת נשים.

האם רמות גבוהות של פעילות גופנית יכולות להשפיע על סיכון לתמותה הקשורה להשמנת יתר הוא נושא שנוי במחלוקת. משקל ורמות פעילות גופנית אופטימליות נתונות לויכוח, ומספר מחקרים אפידמולוגים בדקו השמנה ופעילות גופנית סימולטנית בהקשר של תמותה.

מחקר מעקב זה של 24 שנים בדק את הקשר בין BMI, פעילות גופנית ותמותה ב-116,564 נשים אשר ב-1976 היו בין גילאים 30-55 וללא מחלות קרדיווסקולריות ידועות או סרטן.

מתוך 10,282 מיתות במשך 24 שנות המעקב, 2,370 היו בעקבות מחלה קרדיווסקולרית, 5,223 כתוצאה מסרטן, ו-2,689 מסיבות אחרות. בנשים שמעולם לא עישנו, תמותה עלתה בפרופורציה ל-BMI גבוה יותר (P for trend < .001). באנליזה משוכללת של כל המשתתפות, השמנה צפתה תמותה גבוהה יותר ללא תלות ברמת פעילות גופנית.

למרות שרמות גבוהות יותר של פעילות גופנית נראו מועילות יותר בכל רמות ההשמנה, הן לא העלימו את הסיכון הגבוה למוות כתוצאה מהשמנה. בהשוואה לנשים רזות ופעילות גופנית עם BMI נמוך מ-25 אשר ביצעו לפחות 3.5 שעות של פעילות גופנית בשבוע, הסיכונים היחסיים השונים לתמותה היו  (95% confidence interval [CI], 1.42- 1.70) 1.55 בנשים רזות ולא פעילות גופנית, 1.91 (95% CI, 1.60-2.30) לנשים עם השמנת יתר אך פעילות גופנית, ו-2.42 (95% CI, 2.14-2.73) לנשים עם השמנת יתר וללא פעילות גופנית. ללא תלות בפעילות גופנית, אפילו עליה מתונה במשקל בבוגר היתה קשורה עם תמותה גבוהה יותר.

מגבלות המחקר כללו מחסור בנתונים של כושר קרדיורספירטורי, טעויות מדידה אפשריות בדיווח עצמי של רמת פעילות גופנית, וחוסר הכללה בנשים לבנות.

השמנת יתר ופעילות גופנית נמוכה הם גורמים הצופים באופן משמעותי ובלתי תלוי תמותה. החוקרים מעריכים כי עליה במשקל (מוגדר כ-BMI של 25 ומעלה) וחוסר פעילות גופנית (פחות מ-3.5 שעות שבועיות של פעילות גופנית) ניתנים להיות הגורם ל-31% ממקרי מוות בטרם עת, 59% ממקרי מוות מסיבות מחלה קרדיווסקולרית, -21% ממיתות כתוצאה מסרטן בקרב נשים לא מעשנות. לכן, קמפיינים לבריאות הציבור צריכים להדגיש את חשיבות שימור משקל תקין ופעילות גופנית קבועה.

במאמר נוסף היללו הכותבים את המחקר על הניתוח האלגנטי שלו והסכימו עם המסקנה כי יש להיות רזה ובכושר אם אתה יכול.

עם זאת, הכותבים הציגו מספר דאגות, הכוללות חוסר דיוק במדידות של פעילות גופנית, האפשרות כי נבדקים שמנים יעריכו בפחות את משקלם ויעריכו ביתר את רמת פעילותם הגופנית, וכישלון בהערכת פעילות גופנית ברמה קלה עד מתונה. קשיים דומים היו באיפיון אובדן משקל ושימוש ב-BMI כמדד להשמנת יתר.

יש עוד הרבה ללמוד על הקשר בין פעילות גופנית, כושר והשמנה בהקשר לסיכון למחלה כרונית. אם זאת, מנקודת מבט של בריאות הציבור, האתגר האמיתי בסביבה ה’שמנה’ שלנו הוא קידום אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, צריכת אלכוהול מתונה והימנעות מסמים וטבק.

N Engl J Med. 2004;351:2694-2703, 2753-2755

לידיעה במדסקייפ