מתוצאות מחקר חדש שהוצגו בכנס השנתי ה-24 של SLEEP: Associated Professional Sleep Societies עולה קשר בין אינסומניה כרונית ובין עליה של פי שתיים בסיכון לתמותה מכל-סיבה.

במחקר בחנו החוקרים את הקשר בין אינסומניה כרונית ושיעורי התמותה, בלא-תלות במחלות לב. המחקר התבסס על מדגם Wisconsin Sleep Cohort Study, שהשלימו שלושה שאלונים בשנים 1989, 1994 ו-2000. השאלונים כללו שאלות בנושאים הנוגעים לאינסומניה, דוגמת קשיי הירדמות, קושי בחזרה לשינה, השכמות חוזרות והשכמה מוקדמת. המשיבים סיווגו את התסמינים כתדירים (5 פעמים ומעלה בחודש), או לא-תדירים (פחות מחמש פעמים בחודש). אבחנת אינסומניה כרונית נקבעה בנוכחות תסמינים בשני שאלונים, לפחות.

החוקרים בחנו את שיעורי התמותה מכל-סיבה.

מבין 1872 משתתפים, תועדו 74 מקרי תמותה. בקרב חולים שדיווחו על אינסומניה בלפחות שני שאלונים, יחס הסיכון המתוקן עמד על 2.1 (95% CI = 1.2-3.5), בהשוואה למשתתפים שלא דיווחו על אינסומניה.

החוקרים השוו בנוסף את יחס הסיכון לתמותה עבור תסמינים ספציפיים עליהם דיווחו החולים בלפחות שני שאלונים, בהשוואה לאלו שלא דיווחו כלל על תסמינים בכל השאלונים. יחס הסיכון לתמותה עם קשיי הירדמות עמד על 1.9 (95% CI = 0.9-4.1), 3.2 עם יקיצות חוזרות (95% CI = 1.8-5.7), 1.8 עבור קושי בחזרה לשינה (95% CI = 0.9-3.4), ו-2.4 עם השכמה מוקדמת (95% CI = 1.2-4.5).

החוקרים מצאו קשר בין משך השינה ובין עליה בתמותה, כאשר בחולים רבים שסבלו מאינסומניה משך השינה היה קצר.

מדובר במחקר ראשוני, והצעד הבא הוא לבחון כיצד אינסומניה משפיעה על התוצאות הבריאותיות בנוכחות מחלות רקע. חולים הסובלים מאינסומניה מתלוננים על עייפות. העלייה בתמותה עשויה לנבוע ממחלות כרוניות או אי-היענות לטיפול.

לאור הממצאים, על הרופאים והמטופלים להתייחס ברצינות רבה יותר לאינסומניה. לעיתים קרובות מתייחסים לאינסומניה כהפרעה שולית, אך מהמחקר הנוכחי עולה כי יש להתייחס להפרעה ברצינות. על רופאים לערוך בירור לזיהוי המקור לאינסומניה.

החוקרים כותבים כי נותר עוד לבחון אם אינסומניה אחראית לתמותה המוגברת, או באם מחלות רקע חמורות הן שגורמות לאינסומניה. ניתן לקוות כי דרך טיפול באינסומניה ניתן יהיה להביא לשיפור בתוצאות.

SLEEP 2010: Associated Professional Sleep Societies 24th Annual Meeting

לידיעה במדסקייפ