“כיצד נוכל לשפר את הזיהוי, ההערכה והטיפול בתפקוד המיני הנשי?”, אלו היו הנושאים בהם עסקו במהלך מפגש בכנס איגוד האורולוגיה הצרפתי, שם הודגש הצורך בכך שרופאים יהיו מעורבים בבריאות המינית של נשים.
“כרגע יש ניתוק אמיתי; רופאים מדברים מעט מאוד על בריאות מינית, ובכל זאת זה נושא שמטופלים מאוד היו רוצים לדבר עליו. וזה נכון אפילו יותר עבור נשים”, אמרה אחת המציגות בכנס. היא הוסיפה כי “עלינו לזהות הפרעות בתפקוד המיני מכיוון שהנושא מועלה לעתים רחוקות באופן ספונטני על ידי מטופלות (19%), ואף פחות מכך על ידי עובדי בריאות (9%). כיום, זו בעיה שכיחה מאוד (40%) שמשפיעה על איכות החיים ועל מערכות יחסים זוגיות”.
עוד נאמר בפגישה כי “במונחים של זיהוי המצב, כלי האבחון הסטנדרטי הוא מדד הנבדק באופו עצמי “מדד התפקוד המיני הנשי” (Female Sexual Function Index), הכולל 19 שאלות המכסות שישה תחומים של חוסר תפקוד מיני: רצון, עוררות סובייקטיבית, שימון, אורגזמה, סיפוק וכאב או אי נוחות”.
“כדי להבין את הגורם להפרעה בתפקוד המיני, על הרופאים לחקור את בריאותו המינית של המטופל ולבצע הערכה רפואית. כמו כן, חיוני לשאול את המטופלת על ההיסטוריה המינית, הרפואית והפסיכולוגית הקודמת שלה ולהעריך את הזוגיות והגורמים התורמים, כגון מתח, עייפות וכו’, גישה הידועה בשם המודל הביופסיכוסוציאלי”, ציינה המציגה בכנס.
לגבי הטיפול צוין כי “חלק מהבעיות עשויות להשתפר בעזרת עצות פשוטות ושינויים באורח החיים, אבל טיפול מיני ותרופות הם בהחלט אפשרויות מתאימות במקרים אחרים, ומכיוון שהמקור להפרעות בתפקוד המיני אצל נשים הוא לרוב רב-גורמי, יש צורך בגישה אינטגרטיבית. שני סוגי הטיפול העיקריים שעשויים להיות מוצעים בשלב הראשון לבעיות בתפקוד המיני הם טיפולים מיניים עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ותרופות מסוימות המשמשות כטיפול קו ראשון”.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!