מחקר חדש מצא, כי היפרגליקמיה בתינוקות במשקל לידה נמוך ביותר, מעלה את הסיכון למוות מוקדם ולדימום מוחי, ואף מעלה את משך האשפוז בתינוקות ללא סיבוכי דימום.

מטרות המחקר היו לקבוע את שכיחות היפרגליקמיה בתינוקות במשקל לידה נמוך ביותר, וכן לקבוע האם היפרגליקמיה מעלה את הסיכון לתוצאות שליליות מוקדמות (מוות או דימום לתוך חדרי המוח בדרגה 3 או 4) ו/או השפעות על משך האשפוז בקרב אלה ששרדו ללא דימום לתוך חדרי המוח.

במסגרת המחקר, נסקרו התיקים הרפואיים של כל התינוקות במשקל לידה נמוך ביותר (93=N), שאושפזו בביה”ח לילדים בטקסס במהלך 2001. ריכוזי הגלוקוז היומיים הגבוהים ביותר, שיעורי עירוי דופאמין הגבוהים ביותר, אחוזי החמצן הנשאף היומיים הגבוהים ביותר, וריכוזי הנתרן הממוצעים בדם נבדקו במהלך השבוע הראשון לחיים או לפני מוות או בהופעת דימום לתוך חדרי המוח בדרגה 3 או 4. בקרב השורדים ללא דימום חמור לתוך חדרי המוח, חושב יחס הזמן לריכוז גלוקוז בדם הגבוה מ-150 מ”ג/ד”ל.

מעל 50% מהתינוקות הראו ריכוזי גלוקוז פרסיסטנטים הגבוהים מ-150 מ”ג/ד”ל במהלך השבוע הראשון לחייהם. תוצאות שליליות מוקדמות היו קשורות לריכוז הגלוקוז היומי הגבוה ביותר דרך האינטראקציה עם ניקוד ה-Clinical Risk Index for Babies ועם אחוז החמצן הנשאף היומי הממוצע הגבוה ביותר. אורך השהייה בביה”ח נמצאה קשורה ליחס הזמן לריכוזי גלוקוז הגבוהים מ-150 מ”ג/ד”ל דרך אינטראקציה עם משקל בלידה ועם אחוז החמצן הנשאף היומי הממוצע הגבוה ביותר.

לסיכום, נתונים אלה מאשרים את השכיחות הגבוהה של היפרגליקמיה בקרב תינוקות במשקל לידה נמוך ביותר המוזנים שלא דרך מערכת העיכול, ומראים שריכוזים גבוהים של גלוקוז בדם מעלים את הסיכון למוות מוקדם ולדימום לתוך חדרי המוח בדרגה 3/4, ואת משך האשפוז הממוצע בקרב השורדים ללא דימום תוך מוחי, מה שמציע כי מניעה וטיפול בהיפרגליקמיה עשויים לשפר את התוצאות בתינוקות אלה.

PEDIATRICS Vol. 118 ,2006: 1811-1818

הערות עורך:

איני בטוח מה הביצה ומה התרנגולת. נראה לי שסביר יותר כי ההיפרגליקמיה הינה סמן לספסיס, קנדידמיה, חוסר סבילות לגלוקוז ולא היא עצמה הגורם לפרוגנוזה הגרועה. נראה לי שאין זה מספיק לטפל בהיפרגליקמיה אלא יש לטפל בסיבה לכך וע”י כך לשפר את הפרוגנוזה.