במאמר שפורסם בכתב העת Experimental Physiology מדווחים חוקרים כי הצליחו לזהות סמן חדש העשוי לסייע בהבחנה בין דיכאון ובין סכיזופרניה. המחקר להוכחת הקונספט מספק עדויות לפיהן לפחות בחלק מהחולים עם דיכאון ישנה הגברה של מעבר אותות דרך קולטן NMDA (N-Methyl-D-Aspartate), כאשר בחלק מחולי סכיזופרניה ישנה ירידה במעבר אותות במסלול זה.

על-בסיס ממצאים ממחקרים בבעלי חיים, החוקרים בחרו במחקר הנוכחי לגרות את פעילות קולטן NMDA בהיפותלמוס ע”י הגדלת הלחץ האוסמוטי דרך מתן סליין היפרטוני למשך 120 דקות. הם השלימו דגימות דם במרווחים קבועים במהלך העירוי, במטרה לקבוע את ריכוז AVP לאורך הזמן.

החוקרים בדקו את קצב הלב ולחץ הדם של החולים וכן השלימו הערכה של תחושות הצמא, במטרה להבטיח כי אלו לא יבלבלו את התוצאות.

מהנתונים עלה קשר טוב באופן יוצא דופן בין תחושות צמא ולחץ אוסמוטי במהלך עירוי סליין היפרטוני ובין התייבשות במתנדבים צעירים. החוקרים קבעו את העקומות בתגובה לתגר היפראוסמוטי ומצאו כי הערכים הנמוכים ביותר היו בקבוצת החולים עם סכיזופרניה. השיפוע הגדול ביותר זוהה בחולים עם דיכאון, כאשר באלו בקבוצת הביקורת תועד שיפוע שנפל בין חולים עם דיכאון ובין אלו עם סכיזופרניה.

השיפוע של קבוצת החולים עם דיכאון היה גדול יותר משמעותית, בהשוואה לשיפוע בקבוצת הביקורות או בקבוצת החולים עם סכיזופרניה.

תגובת ריכוז AVP ללחץ האוסמוטי בחולים עם דיכאון הייתה גדולה יותר משמעותית, בהשוואה לקבוצות האחרות, ממצא העולה בקנה אחד עם ממצאים להערכת מתן קטמין (אנטגוניסט ל-NMDA). התגובה לתכשיר זה בחולי דיכאון מעידה על מעבר אותות מוגבר דרך הקולטן ל-NMDA.

פיזור השיפועים הללו בקבוצת החולים עם דיכאון מרמז כי בחולים בטווח העליון בקבוצה זו סובלים מדיכאון עמיד לטיפול, אם כי השערה זו דורשת מחקרים נוספים.

החוקרים מציינים כי לא תועדו הבדלים משמעותיים בין משתתפים בקבוצת הביקורת ובין חולים עם סכיזופרניה ומוסיפים כי בקבוצת הביקורת תועד שיפוע שהיה מחוץ לטווח הצפוי בקרב נבדקים בריאים. הם מדגישים כי תוארה חפיפה בתגובה בין הקבוצות.

Exp Physiol. Published online March 13, 2017

לידיעה במדסקייפ