במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Dermatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולי פמפיגוס תחת טיפול ב-Rituximab סיכון מוגבר למגוון זיהומים, בהשוואה לאלו המטופלים ב-Azathioprine או ב-Mycophenolate Mofetil.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסיכון לזיהומים בקרב חולי פמפיגוס תחת טיפול ב-Rituximab אינו מובן היטב. מטרתם כעת הייתה לבחון את הסיכון לזיהומים באוכלוסיית חולים זו תחת טיפול ב-Rituximab, לעומת אלו המטופלים ב-Azathioprine או Mycophenolate Mofetil.
מחקר העוקבה כלל 963 חולי פמפיגוס שהחלו טיפול ב-Rituximab ו-963 חולים שהחלו טיפול ב-Azathioprine או Mycophenolate Mofetil והחוקרים בחנו את הסיכון ל-26 זיהומים שונים.
במהלך 12 החודשים הראשונים לאחר הטיפול, בקרב חולים תחת Rituximab תועד סיכון מוגבר משמעותית לזיהום COVID-19 (יחס סיכון של 1.82, p=0.028), זיהומים בטפילים (יחס סיכון של 3.22, p=0.032) ו-CMV (יחס סיכון של 1.63, p=0.033).
מהערכת זיהומים שהתפתחו למעלה מ-12 חודשים לאחר התחלת טיפול תרופתי עלה כי טיפול ב-Rituximab לווה בסיכון מוגבר לדלקת ריאות (יחס סיכון של 1.45, p=0.047), COVID-19 (יחס סיכון של 1.87, p<0.001), אוסטיאומיאליטיס (יחס סיכון של 2.42, p=0.023), זיהום בהרפס (יחס סיכון של 2.06, p=0.037) ו-CMV (יחס סיכון של 1.63, p=0.023).
לא זוהו סימנים לסיכון מוגבר לזיהום בשחפת, רה-אקטיבציה של HBV, PCP או לויקואנצפלופתיה מולטיפוקאלית פרוגרסיבית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי במהלך 12 החודשים הראשונים לטיפול, חולים תחת טיפול ב-Rituximab נמצאו בסיכון מוגבר ל-COVID-19, זיהומים בטפילים ו-CMV. הטיפול לווה עוד בסיכון מוגבר לדלקת ריאות, אוסטיאומיאליטיס ומחלות נגיפיות גם מעבר לשנה הראשונה לאחר הטיפול. לאור ממצאי המחקר, הם מציעים לשקול חיסון כנגד דלקת ריאות וטיפול אנטי-ויראלי גם מעבר לשנה הראשונה לטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!