במאמר שפורסם בכתב העת Thorax מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקרב חולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 עם היפוקסמיה קלה, השימוש בחמצן נזאלי בזרם-גבוה לא הפחית משמעותית את הסיכוי להגברת תמיכה נשימתית.
בחולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 והיפוקסמיה קלה, התועלת הקלינית של חמצן נזאלי בזרם גבוה אינה ברורה. כעת החוקרים ביקשו לבחון אם חמצן נזאלי בזרם-גבוה לעומת טיפול בחמצן קונבנציונאלי עשוי למנוע צורך בהגברת תמיכה נשימתית באוכלוסייה זו.
המחקר הרב-מרכזי, אקראי, בתווית-פתוחה, כלל חולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 ורוויון חמצן בדם היקפי של עד 92% שנדרשו לטיפול בחמצן, אשר חולקו באקראי לטיפול בחמצן נזאלי בזרם-גבוה או טיפול קונבנציונאלי. התוצא העיקרי היה הגברת תמיכה נשימתית (לדוגמא, טיפול CPAP, הנשמה לא-פולשנית או הנשמה פולשנית מלאכותית) בתוך 28 ימים. מבין התוצאים המשניים, התאוששות קלינית הוגדרה כשיפור בחמצון (רוויון חמצן של 96% ומעלה עם אחוז חמצן באוויר נשאף של עד 30% או יחס לחץ חלקי פחמן דו-חמצני/אחוז חמצן באוויר נשאף של מעל 300 מ”מ כספית).
מבין 364 חולים שנכללו במחקר, 55 (30.3%) מבין 181 חולים בזרוע טיפול בחמצן נזאלי בזרם גבוה ו-70 (38.6%) מבין 181 חולים בקבוצת טיפול קונבנציונאלי בחמצן נדרשו להגברת תמיכה נשימתית, ללא הבדל משמעותית בין הקבוצות (הבדל אבסולוטי בסיכון של 8.2%-, רווח בר-סמך 95% של 18%- עד 1.4%) עם סיכון יחסי של 0.79 (רווח בר-סמך 95% של 0.59-1.05, p=0.09).
לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי החלמה קלינית (69.1% לעומת 60.8%; הבדל אבסולוטי בסיכון של 8.2%, סיכון יחסי של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 0.98-1.32), אשפוז ביחידת טיפול נמרץ (7.7% לעומת 11%; הבדל אבסולוטי בסיכון של 3.3%-, רווח בר-סמך 95% של 9.3%- עד 2.6%) ובמשך האשפוז (11 לעומת 11 ימים, הבדל אבסולוטי בסיכון של 1.0%-, רווח בר-סמך 95% של 3.1%- עד 1.1%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים עם דלקת ריאות משנית ל-COVID-19 והיפוקסמיה קלה, השימוש בחמצן נזאלי בזרם גבוה לא הפחית משמעותית את הסיכון להגברת תמיכה נשימתית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!