השפעות מאוחרות של COVID-19 עשויות להישאר זמן רב לאחר השחרור מבית החולים, כאשר בחולים מאושפזים תועדו שיעורים מוגברים של הפרעה בתפקוד איברים שונים, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת BMJ.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לכמת את שיעורי פגיעה בתפקוד איברים ספציפיים בחולים ששוחררו מאשפוז בשל COVID-19, בהשוואה לביקורות תואמות מהאוכלוסיה הכללית. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 47,780 משתתפים (גיל ממוצע של 65 שנים, 55% גברים) שאושפזו בשל COVID-19 ושוחררו בחיים עד 31 באוגוסט, 2020, כמו גם מספר דומה של ביקורות תואמות.
התוצאים העיקריים כללו את שיעור האשפוזים החוזרים (או כל אשפוז בקרב אלו בקבוצת הביקורת), שיעורי התמותה מכל-סיבה ואבחנות שם מחלות נשימתיות, קרדיווסקולאריות, מטבוליות, כמו גם מחלות כליה וכבד עד 30 בספטמבר, 2020.
לאורך מעקב ממוצע של 140 ימים, קרוב לשליש מהחולים ששוחררו מבית החולים לאחר אשפוז בשל זיהום אקוטי בנגיף הקורונה שבו לאשפוז (14,060 מבין 47,780 חולים) ולמעלה מ-1 מכל 10 (5,875 חולים) הלכו לעולמם לאחר השחרור מאשפוז, כאשר שיעורים אלו היו גבוהים פי 4 ופי 8, בהתאמה, בהשוואה לביקורות התואמות.
שיעורי תחלואה נשימתית (770 מקרים ל-1,000 שנות-אדם), סוכרת (127 מקרים ל-1,000 שנות-אדם) ומחלות לב וכלי דם (126 מקרים ל-1,000 שנות-אדם) היו גם כן גבוהים יותר משמעותית בחולים לאחר אשפוז בשל COVID-19.
יחסי השיעורים היו גבוהים יותר בקרב חולים מתחת לגיל 70 שנים, בהשוואה לאלו בגילאי 70 שנים ומעלה, ובקרב חולים מקבוצות מיעוט, בהשוואה לאלו מהאוכלוסיה הלבנה, כאשר ההבדלים הגדולים ביותר תועדו עבור מחלות נשימתיות באלו מתחת לגיל 70, לעומת אלו בגילאי 70 שנים ומעלה (יחס שיעורים של 10.5 לעומת 4.6, בהתאמה) ובלא-לבנים לעומת לבנים (יחס שיעורים של 11.4 לעומת 5.2, בהתאמה).
החוקרים כותבים כי האבחנה, הטיפול והמניעה של תסמונת Post-COVID Syndrome דורשת גישה משולבת, במקום גישה ספציפית לאיבר או מחלה והם קוראים להשלים בהקדם מחקרים נוספים לזיהוי גורמי סיכון למצבים אלו.
BMJ 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!