האם הטיפול במעכבי TNF בחולים מבוגרים עם דלקת מפרקים שגרונית הוא הטיפול המיטבי? (Arthritis Research & Therapy)

מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

מחקר שפורסם ב-Arthritis Research & Therapy הראה כי חולי דלקת מפרקים שגרונית (RA) שהמחלה התפרצה אצלהם לאחר גיל 60 וטופלו במעכבי אינטרלוקין (IL)-6 פחות הפסיקו את הטיפול בהשוואה לאלו שטופלו במעכבי TNF (tumor necrosis factor).

גם לאחר התאמה לערפלנים פוטנציאליים, הפסקת הטיפול נצפתה בשכיחות נמוכה יותר משמעותית בקרב חולים אלו, עם יחס סיכון של 0.71 (רווח בר סמך של 95% – 0.59-0.86, P <0.001). בנוסף, שכיחות הפסקת הטיפול בגלל חוסר יעילות הייתה נמוכה משמעותית בקרב הקבוצה שקיבלה מעכבי IL-6, עם יחס סיכון של 0.46 (רווח בר סמך של 95% – 0.33-0.63, P <0.001).

בשנים האחרונות, שיעור היארעות של דלקת מפרקים שגרונית לאחר גיל 60 הולכת ועולה. הספרות מראה כי חולים מבוגרים עם דלקת מפרקים שגרונית סובלים מפעילות מחלה גרועה יותר, מוגבלות רבה יותר ויותר תחלואה נלווית, בהשוואה לאלו שהתפרצות המחלה הייתה לפני גיל 60. “לא ברור לחלוטין מדוע פערים אלו מתרחשים בין שתי קבוצות הגיל, אך מחקר אחד דיווח כי חולי RA קשישים היו בעלי רמות גבוהות יותר של IL-6 ורמות TNF-alpha נמוכות יותר, בהשוואה לחולי RA שהופיעה בגיל צעיר”, ציינו במחקר.

המחקר השווה בין קבוצה של 674 חולים שטופלו במעכבי TNF כמו adalimumab (Humira) ו- etanercept (Enbrel) ו-297 חולים שהתחילו טיפול במעכבי IL-6 כמו tocilizumab (Actemra) ו- sarilumab (Kevzara). הסיבות להפסקה שצוינו במחקר כללו חוסר יעילות, הפוגה קלינית, תופעות לוואי, העדפת המטופל ואובדן מעקב.

משך המחלה היה ארוך יותר בקבוצת ה-IL-6 (39 לעומת 32 חודשים), אם כי לא באופן משמעותי (P = 0.12), אך רמות ה-CRP היו גבוהות משמעותית בקבוצת ה-IL-6 (1.74 לעומת 1 mg/dL,P = 0.02). מטופלים בקבוצת ה-IL-6 היו בעלי סיכוי גבוה יותר להשתמש בגלוקוקורטיקואידים ועם סיכוי נמוך יותר להיות מטופלים במקביל במטוטרקסט.

החוקרים העריכו כי בין הסיבות ליעילות העדיפה של מעכבי IL-6 שנמצאה עשויות לכלול דלקת שנובעת יותר מרמות גבוהות של IL-6 ומעורבות מפרקית משמעותית מצבים שכיחים יותר בקרב חולי RA מבוגרים ובדרך כלל קשורים למוגבלות תפקודית גרועה יותר. סיבה אפשרית נוספת ליתרון של עיכוב IL-6 בחולי RA מבוגרים יותר היא שמטופלים אלו עלולים לסבול גם מאי ספיקת כליות, מה שעלול להגביל את השימוש במקביל במתוטרקסט שמתאים לשימוש במעכבי TNF.

לכתבה ב-Medpage today

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

רקמת חיבור

הקשר בין מחלות רקמת חיבור בעור ומחלות נויטרופיליות לסיכון לחלות בסרטן הדם לסוגיו

מקור: pubmed
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|05/10/2025

מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מצא שרוב מחלות רקמת החיבור (CTDs) וחלק מהדרמטטיות הנויטופיליות היו קשורות לסיכונים משמעותיים מוגברים של סרטן דם ב־1, ב־5, וב־10 שנים, בעוד מחלות אוטואימוניות של שלפוחיות לא הראו קשר כזה

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן