Rheumatoid Arthritis

טיפול בסטרואידים או סטטינים מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Ann Rheum Dis)

בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, הטיפול בקורטיקוסטרואידים או סטטינים מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, בעוד שהטיפול ב-HCQ (Hydroxychloroquine) או Abatacept מלווה בסיכון מופחת לסוכרת, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases.

החוקרים בחנו נתונים אודות חולים עם דלקת מפרקים שגרונית שנכללו ב-National Databank for Rheumatic Diseases למשך לפחות שנה אחת, ללא אבחנה של סוכרת בתחילת הדרך. המעקב נמשך עד דיווח מצד המשתתף על אבחנת סוכרת או התחלת טיפול תרופתי לסוכרת.

החולים סווגו לארבע קבוצות, בהתאם לטיפול בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) וסטטינים: (1) טיפול מונותרפי ב-Methotrexate; (2) טיפול ב-Abatacept עם או בלי DMARD; (3) טיפול ב-DMARD עם Methotrexate; (4) כל יתר DMARD ללא Methotrexate ביחד עם שימוש נפרד בסטטינים, גלוקוקורטיקואידים ו-HCQ. הממצאים תוקננו לגיל, מין, מצב סוציו-אקונומי, מדד מסת גוף, מחלות רקע וחומרת דלקת מפרקים שגרונית.

בסיכומו של דבר זוהו 1,139 מקרים חדשים של סוכרת במהלך מעקב ממוצע של 4.6 שנים אחר 13,699 חולים. שיעורי SIR (Standardized Incidence Ratio) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (1.37) היו גבוהים יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית בארצות הברית.

יחסי הסיכון המתוקנים לסוכרת עמדו על 0.67 עם HCQ, 0.52 עם Abatacept (בהשוואה ל-Methotrexate בלבד), 1.31 עם סטרואידים ו-1.56 עם סטטינים.

לא תועד שינוי בסיכון עם תרופות אחרות ממשפחת DMARD, או עם טיפול נלווה בסטרואידים לאחר הירידה בסיכון עם HCQ (יחס סיכון של 0.69).

החוקרים כותבים כי לטיפול ב-HCQ השפעה חיובית ותלוית-משך טיפול והפחית את הסיכון המוגבר על-רקע טיפול בקורטיקוסטרואידים או סטטינים.

Ann Rheum Dis 2016

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה