מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (RA) מוקדמת המקבלים טיפול משולש עם תרופות קונבנציונליות סבלו פחות מכשלונות טיפול  כאשר קיבלו גם תוספי שמן דגים, כך מדווחים חוקרים המפרסמים כעת את מחקרם ב-Annals of the Rheumatic Diseases .

לאחר שנת טיפול , 10.5% מהמטופלים שקיבלו שמן דגים הוגדרו ככשלונות טיפול, בהשוואה ל-32.1% שלא קיבלו את תוספי שמן הדגים. יחס הסיכון הלא מתואם לכשלון טיפולי במטופלים בקבוצת שמן הדגים היה 0.28 (בטווח 0.12-0.63) , ו-0.24 (בטווח 0.1-0.54) לאחר התאמות להיסטוריית עישון, אפיטופ משותף, ונסיוב חיובי ל-anti-cyclic citrullinated peptide .

החוקרים מציינים שההשערה לתועלת של אומגה 3 ב-RA היא בשל היכולת של אומגה 3 לחסום את הפרוסטגלניד E2 , לאוקוטריאן B4 ואת ה-eicosanoids של אומגה 6 הפרו-דלקתי.

החוקרים מציינים כי מטה-אנליזה קודמת של מחקרים עם שמן דגים ל-RA הצביעה על כך שתוסף התזונה הביא להטבה בכאב ובנוקשות, הפחית את מס’ המפרקים הכואבים והרגישים, והפחית את הצורך בטיפול ב-NSAIDs . התועלת נצפתה לאחר 2-3 חודשי טיפול, ולאחר שהמינון הגיע ל-2.7 גר’ ליום של חומצה איקוספנטאנואית וחומצה דוקוסאקסנואית.

עם זאת, במחקרים הקודמים, שמן הדגים ניתן למטופלים עם מחלה ממושכת, וללא אפשרות להתאמת מינוני התרופות מקבוצת ה-DMARD בהתאם לתגובה לטיפול.

בכדי לבחון את האפקט של תוספי שמן דגים במסגרת גישה טיפולית של “טיפול המכוון להשגת יעד” עם הצבת יעד של הפוגה בהתבסס על התאמת מינונים במטופלים עם מחלה מוקדמת, גוייסו 140 מטופלים עם חציון משך מחלה של 4 חודשים.  הגיל הממוצע של המשתתפים היה 56, ו-75% מהם היו נשים.

בתחילת המחקר, יותר ממחצית המשתתפים היו סרופוזיטיביים עבור אנטי-CCP ו/או גורם ראומטי, ושני שליש עבור אפיטופ משותף.  מדד פעילות מחלה ב-28 מפרקים (DAS28) היה 5.8 .

משטר הטיפול המשולש כלל מתוטרקסט במינון התחלתי 10 מ”ג לשבוע, סולפסלזיו במינון התחלתי 500 מ”ג ליום ועלייה לאורך חודש לרמה של 1 גרם פעמיים ביום, ו-hydroxychloroquine במינון 200 מ”ג פעמיים ביום.

הטיפול ב-DMARD ניתן להעלאת מינונים, כולל העלאת מתוטרקסט ל–25 מ”ג לשבוע, במידה וכאב או רגישות המפרקים או נוקשות או עייפות נמשכו. במידה ומטופלים לא יכלו לסבול את המתוטרקסט הפומי, ניתן היה לעבור לטיפול פרנטראלי.  יעד הטיפול שהוגדר היה השגת DAS28 מתחת ל-3.2 .

לאחר הגעה למינון מקסימלי נסבל של שלושת תרופות ה-DMARD , המטופלים עם המשך פעילות מחלה נחשבו לכשלון טיפולי והיו מועמדים להתחיל טיפול ב-leflunomide .

לא הומלץ למשתתפים על שימוש ב-NSAIDs וקורטיקוסטירואידים פומיים . במטופלים שהיו תחת טיפול בסטירואידים פומיים בתחילת המחקר נעשה נסיון להפסקת טיפולים אלה.

מטופלים בקבוצת הטיפול הפעיל קיבלו 10 מ”ל ליום של שמן דגים שהכיל 5.5 גרם  ליום של חומצה איקוספנטאנואית וחומצה דוקוסאקסנואית. המטופלים בקבוצת הביקורת קיבלו שמן סונולה עם כמות נמוכה של שמן דגים לצורך יצירת ריח דגים דומה.

יעד מחקר משני היה הזמן עד להשגת הפוגה בהתאם לקריטריון של הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה, שגם בו הקבוצה שטופלה בשמן דגים השיגה תוצאה טובה יותר, עם סיכוי יחסי של פי 2.09 (בטווח 1.02-4.3, P=0.04) .

יעד מחקר משני נוסף היה הזמן להשגת תגובה “טובה” בהתאם לקריטריון של הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (EULAR) , אשר מגדיר DAS28 נמוך מ-3.2 או שהשינוי בו גדול מ-1.2 נקודות. בקבוצת שמן הדגים המדד היה אכן נמוך יותר, אך ההבדל לעומת קבוצת הביקורת לא היה מובהק סטטיסטי. יחס הסיכוי המתואם ל-EULAR היה של 1.41 (בטווח 0.89-2.21, P=0.14 ).

החוקרים מדווחים שרמת פעילות המחלה פחתה בשתי הקבוצות, וההבדל לא היה מובהק סטטיסטי ביניהן. היכולת לבצע פעילויות יום יומיות, כפי שנמדדה באמצעות שאלון בריאות מתואם, השתפרה בשתי הקבוצות.

לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בשיעורי המטופלים שנזקקו לגלוקוקורטיקואידים פרנטליים או פומיים במהלך המחקר, שהגיע ל-58% בקבוצת שמן הדגים ול-57% בקבוצת הביקורת.

לא היה הבדל גם במינון הממוצע של מתוטרקסט שהגיע ל-11.6 מ”ג ו-12.1 מ”ג לשבוע בקבוצת שמן הדגים והביקורת, בהתאמה.

יותר תופעות לוואי רציניות דווחו בקבוצת שמן הדגים, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטי. ההיענות לטיפול הייתה נמוכה יותר בקבוצת שמן הדגים.

החוקרים מסכמים כי מתן שמן דגים קשור לתוספת תועלת במסגרת משטר טיפולי של “טפל להשגת יעד” באמצעות DMARD ושימוש דומה במתרוטקסט. התועלת כוללת פחות כשלונות טיפול משולש באמצעות תרופות DMARD , ושיעור גבוה יותר של השגת הפוגה ע”פ מדד ACR .

Ann Rheum Dis 2015;74:89-95