התרופה נחשבת בטוחה יחסית, אך עלולה לגרום לנזק מצטבר לרשתית, במיוחד לשכבות הפוטורצפטורים והרשתית החיצונית. בשלבים מוקדמים, הרשתית נראית תקינה ולרוב אין תסמינים, אך לאחר שנים של טיפול עלול להופיע נזק פרוגרסיבי, לעיתים באופן פתאומי יחסית. אם אינו מזוהה בזמן, הנזק עלול להתקדם לאובדן ראייה בלתי הפיך. הרשתית יכולה להיות תקינה שנים רבות, ואז מופיעה רעילות באופן פתאומי יחסית ומתקדם.

הסיכון לרעילות תלוי בעיקר במינון היומי, במשך הטיפול ובגורמי סיכון נוספים כגון מחלת כליות, השמנת יתר, גיל מבוגר, מחלות רשתית קיימות או שימוש בטמוקסיפן, ולכן קיימת חשיבות רבה להקפדה על מינון בטוח ולביצוע בדיקות סקר תקופתיות, שמטרתן לזהות את הנזק בשלב מוקדם שבו ניתן למנוע הידרדרות משמעותית בראייה.

המינון המומלץ הינו ≤5 מ”ג/ק”ג משקל גוף ליום, כאשר בחולים עם השמנת יתר ההמלצה היא לא לעבור מינון של 400 מ”ג/יום. מינון גבוה מעלה משמעותית סיכון (≈6 מ”ג/ק”ג ומעלה).
הסיכון לרעילות עולה עם השנים:

• <1% ב־5 שנים הראשונות במינון תקין
• <2% עד 10 שנים
• עולה משמעותית לאחר מכן
• גם לאחר 20 שנה – הסיכון השנתי למטופל עם בדיקות תקינות עדיין <5%

בדיקות הסקר העיקריות המומלצות לפי המאמר הינן:

• OCT  מקולרי – הבדיקה החשובה ביותר לזיהוי מוקדם
• FAF  רחב – לזיהוי דפוס הפגיעה

בדיקות משניות כוללות:

• שדה ראייה ממוחשב  (VF)
• mfERG

פרוטוקול הסקר כולל: בדיקת בסיס בתחילת הטיפול הכוללת OCT מקולרי ו־FAF, מעקב שנתי וניתן לדחות מעקב עד 5 שנים ראשונות אם אין גורמי סיכון.

• אם יש גורמי סיכון → להתחיל סקר מייד

אין טיפול יעיל לרטינופתיה ולכן ההמלצה היא הפחתת מינון או הפסקת התרופה.

לסיכום, המסר המרכזי של המאמר הוא שHCQ הוא טיפול חשוב ובטוח יחסית כאשר נשמר מינון מתאים ומבוצעות בדיקות סקר קבועות. זיהוי מוקדם של נזק לרשתית יכול למנוע אובדן ראייה. בעבר הייתה המלצה לבצע בדיקת שדה ראייה ממוחשב באופן קבוע, אך ההנחיות החדשות כוללות OCT מקולרי ו־FAF בלבד בבדיקות הסקר המרכזיות.

למאמר

ד”ר יעל שרון, רופאה בכירה במרכז הרפואי ע”ש רבין, מומחית אובאיטיס ומנתחת קטרקט. מרצה בפקולטה לרפואה, החוג לרפואת עיניים באוניברסיטת ת”א

Ophthalmology, April 2026