בחולים עם COVID-19 שנזקקו לאשפוז תועד סיכון גבוה פי שבעה לכשל כלייתי, בהשוואה לאלו ללא המחלה הזיהומית, כאשר הסיכון המוגבר נותר מעבר ל-180 ימים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת The Lancet Regional Health. לא תועד סיכון מוגבר בקרב חולים שלא אושפזו בשל הזיהום הנגיפי.

מחקר העוקבה מבוסס-אוכלוסייה התבסס על נתונים מפלטפורמת OpenSAFELY באנגליה להערכת הסיכון ארוך הטווח לכשל כלייתי לאחר COVID-19. החוקרים כללו 3,544,310 חולים (גיל חציוני של 44 שנים; 53.2% נשים) עם COVID-19 ו-10,031,535 ביקורות תואמות ללא COVID-19; 6.9% מהחולים עם COVID-19 אושפזו לבית חולים.

החוקרים התמקדו בחולים ללא כשל כלייתי קודם (התחלת דיאליזה או השתלת כליה או קצב פינוי גלומרולארי משוער קטן מ-15 מ”ל/דקה) ועם לפחות שלושה חודשי מעקב קודמים. חציון משך המעקב עמד על 446 ימים אחר חולים עם COVID-19 ו-410 ימים אחר הביקורות.

התוצא העיקרי היה מרווח זמן עד כשל כלייתי; תוצאים משניים כללו ירידה של 50% בקצב פינוי גלומרולארי ותמותה מכל-סיבה.

בקרב חולים מאושפזים עם COVID-19 ועד סיכון גבוה יותר מפי שבעה לכשל כלייתי, בהשוואה לביקורות (יחס סיכון מתוקן של 7.74, רווח בר-סמך 95% של 7.00-8.56(, כאשר הסיכון נותר מעבר ל-180 ימים לאחר המעקב; הסיכון לכשל כלייתי היה בולט במיוחד באלו שאושפזו ליחידת טיפול נמרץ או עם כשל כלייתי חד במהלך האשפוז.

מהנתונים עולה עוד קשר בין COVID-19 שדרש אשפוז ובין סיכון מוגבר לירידה של 50% בקצב פינוי גלומרולארי משוער (יחס סיכון מתוקן של 3.49, רווח בר-סמך 95% של 3.25-3.75) ותמותה (יחס סיכון מתוקן של 4.93, רווח בר-סמך 95% של 4.83-5.04).

לא תועד סיכון מוגבר לכשל כלייתי בקרב חולים שלא אושפזו בשל הזיהום הנגיפי (יחס סיכון מתוקן של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.79-0.90).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי יש להמשיך ולשפר את ההתערבויות להפחתת הסיכון לזיהום חמור בנגיף קורונה באוכלוסיות בסיכון וכי יש לעקוב אחר התפקוד הכלייתי לאחר השחרור מבית החולים.

The Lancet Regional Health – Europe, June 18, 2025

לידיעה במדסקייפ