מחקר חדש שפורסם ב-New England Journal of Medicine מראה שבין מגוון רחב של חולים עם מחלת כליות כרונית שהיו בסיכון להתקדמות המחלה, טיפול ב-empagliflozin (ג’רדיאנס) הוביל לסיכון נמוך יותר להתקדמות של מחלת כליות או למוות מסיבות קרדיווסקולריות מאשר פלצבו. עד כה, ההשפעות של empagliflozin בחולים עם מחלת כליות כרונית הנמצאים בסיכון להתקדמות המחלה לא היו מובנות היטב. ניסוי EMPA-KIDNEY תוכנן להעריך את ההשפעות של טיפול ב-empagliflozin במגוון רחב של חולים כאלה. במחקר השתתפו חולים עם מחלת כליות כרונית עם קצב סינון גלומרולרי (eGFR) משוער של לפחות 20, אך פחות מ-45 מ”ל לדקה לכל 1.73 מ”ר של שטח גוף, או שהיה להם eGFR של לפחות 45 אך פחות מ-90 מ”ל לדקה ל-1.73 מ”ר עם יחס אלבומין-קריאטינין בשתן (כאשר אלבומין נמדד במיליגרם וקריאטינין נמדד בגרם) של לפחות 200. החולים חולקו אקראית לקבלת empagliflozin (10 מ”ג פעם ביום) או פלצבו תואם. התוצא העיקרי במחקר היה שילוב של התקדמות של מחלת כליות (מוגדרת כמחלת כליות סופנית, ירידה מתמשכת ב-eGFR עד <10 מ”ל לדקה ל-1.73 מ”ר, ירידה מתמשכת ב-eGFR של ≥%40 מהבסיס, או מוות עקב סיבות כלייתיות) או מוות מסיבות קרדיווסקולריות.

בסך הכל, 6609 חולים עברו רנדומיזציה, ובמהלך חציון של 2.0 שנות מעקב, התקדמות של מחלת כליות או מוות מסיבות קרדיווסקולריות התרחשה ב-432 מתוך 3304 חולים (13.1%) בקבוצת empagliflozin וב-558 מתוך 3305 חולים (16.9%) בקבוצת הפלצבו (יחס סיכון, 0.72; CI 95% 0.64 עד 0.82; P<0.001). התוצאות היו עקביות בקרב חולים עם או בלי סוכרת ובתת-קבוצות שהוגדרו על פי טווחי eGFR. בנוסף, שיעור האשפוזים מכל סיבה שהיא היה נמוך יותר בקבוצת empagliflozin מאשר בקבוצת הפלצבו (יחס סיכון, 0.86; 95% CI 0.78 עד 0.95; P=0.003), אך לא היו הבדלים משמעותיים בין קבוצות ביחס לתוצאה מורכבת של אשפוז בשל אי ספיקת לב או מוות מסיבות קרדיווסקולריות (שהתרחשו ב-4.0% בקבוצת ה-empagliflozin ו-4.6% בקבוצת הפלצבו) או מוות מכל סיבה שהיא (ב-4.5% ו-5.1%, בהתאמה). יש לציין כי שיעורי תופעות הלוואי החמורות היו דומים בשתי הקבוצות.

למאמר ב-NEJM