מתוצאות מחקר גדול משבדיה, אשר פורסמו בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology, עולה כי בחולים עם מחלת כליות כרונית המפתחים מחלה מתקדמת, ניתן להמשיך בטיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לא מובן אם הפסקת טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת משפיעה על התוצאות. כעת הם בחנו את הנתונים אודות חולים במאגר Swedish Renal Registry לשנים 2007-2017, אשר פיתחו מחלת כליות כרונית מתקדמת (קצב פינוי גלומרולארי משוער של מתחת ל-30 מ”ל/דקה) תחת טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין.

החוקרים השוו את הסיכון של הפסקת טיפול בתוך 6 חודשים ואי-חידוש הטיפול אל מול המשך טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין. במסגרת המחקר הם בחנו את שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר חמש שנים, סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים והתחלת טיפול כלייתי חליפי.

מבין 10,254 חולים שטופלו במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין (גיל חציוני של 72 שנים, 36% נשים) עם הופעה חדשה של קצב פינוי גלומרולארי של מתחת ל-30 מ”ל/דקה, 1,553 חולים (15%) הפסיקו את הטיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין בתוך שישה חודשים. חציון קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער עמד על 23 מ”ל/דקה.

בהשוואה להמשך טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין, הפסקת הטיפול לוותה בסיכון אבסולוטי גבוה יותר לתמותה בתוך חמש שנים (40.9% לעומת 54.5%) וסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים (47.6% לעומת 59.5%), אך עם סיכון נמוך יותר לטיפול כלייתי חליפי (36.1% לעומת 27.9%, בהתאמה); שיעורים אלו מקבילים להבדלים אבסולוטיים בסיכון של 13.6 אירועים ל-100 חולים, 11.9 אירועים ל-100 חולים ו-8.3- אירועים ל-100 חולים, בהתאמה.

התוצאות היו דומות כאשר החולים הפסיקו את הטיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין בערכי קצב פינוי גלומרולארי משוער גבוהים או נמוכים יותר, בתתי-קבוצות שונות ולאחר תקנון וסיווג לפי אלבומינוריה וריכוזי אשלגן.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת, הפסקת טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין מלווה בסיכון אבסולוטי גבוה יותר לתמותה וסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, אך גם מלווה בסיכון מופחת להתחלת טיפול כלייתי חליפי.

J Am Soc Nephrol. Published online December 29, 2020.

לידיעה במדסקייפ