מתוצאות מחקר חדש מקנדה, שפורסמו בכתב העת JAMA, עולה כי שתיית כמות מים גדולה יותר לא הובילה להאטת קצב הידרדרות תפקוד כלייתי בחולים עם מחלת כליות בשלב 3. עם זאת, החוקרים כותבים כי ייתכן והמחקר הנוכחי אינו בעל עוצמה מספקת לזיהוי הבדלים קטנים, אך בעלי חשיבות קלינית.
מחקר CDK WIT (Chronic Kidney Disease Water Intake Trial) נערך בין 2013-2017. מדגם המחקר כלל 631 מבוגרים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3, שגויסו מתשע מרפאות בקנדה (גיל ממוצע של 65 שנים).
מחצית מהמשתתפים חולקו באקראי לקבוצת הידרציה, שכללה הדרכה טלפונית חודשית להגדלת צריכת המים ב-1.0-1.5 ליטרים ביום מעבר לצריכה הרגילה, בתלות במין ובמשקל הגוף. ההדרכה כללה הערכת צריכת נוזלים ודיון אודות תרשימי צבע שתן המדגימים טווח בין שתן מדולל ומרוכז. היענות נבחנה על-פי נפח השתן במהלך 24 שעות לאחר 6 חודשים ושנה אחת.
חולים בקבוצת הביקורת קיבלו הדרכה להמשיך בצריכת הנוזלים הרגילה או להפחיתה ברבע עד חצי ליטר ביום, במידה ונפח השתן במהלך 24 שעות עלה על 1.5 ליטרים ביום.
בדיקות מעבדה נלקחו בתחילת המחקר ולאחר שנה אחת. התוצא העיקרי היה שינוי בקצב הגלומרולארי המשוער לאחר שנה אחת ותוצאי סיום משניים כללו שינויים בריכוזי Copeptin בדם, פינוי קריאטינין, ריכוז אלבומין בשתן במהלך 24 שעות ואיכות החיים הבריאותית של החולים.
החוקרים מדווחים כי לאחר שנה אחת, השינוי הממוצע בקצב הפינוי הגלומרולארי לא היה שונה משמעותית בין אלו בקבוצת ההתערבות (-2.2 mL/min/1.73m2) ואלו בקבוצת הביקורת (-1.9 mL/min/1.73m2), עם הבדל מתוקן בין הקבוצות של 0.3-.
התוצאות היו מפתיעות מאחר ומחקרים קודמים מצאו כי שתיית כמות מים רבה יותר לוותה בתפקוד כלייתי טוב יותר וסיכון מופחת לאבני כליות. עם זאת, ייתכן כי המחקר הנוכחי אינו בעל עוצמה מספקת לזיהוי הבדל קטן, אך בעל חשיבות קלינית.
ההבדל המשמעותי היחיד בין שתי הקבוצות היה בריכוז נמוך יותר של Copeptin בפלזמה ופינוי קריאטינין מוגבר. לא תועדו הבדלים בתוצאים אחרים, כולל אלבומין בשתן ואיכות חיים בריאותית.
JAMA 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!