כשל כלייתי הינו גורם מנבא מוביל לפרוגנוזה ירודה לאחר ניתוח לבבי, אך כעת ממחקר חדש עולה עד כמה הפרוגנוזה עגומה לאחר השתלת LVAD (Left Ventricular Assist Device), כאשר פחות ממחצית מהחולים עם מחלת כליות בשלב סופני שרדו עד לשחרור מבית החולים לאחר השתלת LVAD.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את היקף השימוש בשירותים רפואיים והתוצאות הקליניות לאחר השתלת LVAD במדגם ארצי מייצג של חולים עם וללא מחלת כליות בשלב סופני.
מדגם המחקר כלל מבוטחי מדיקייר לאחר התפתחות מחלת כליות סופנית (שהוגדרה בנוכחות טיפולי דיאליזה או השתלת כליה) בין 2003-2013. החוקרים השוו בין מבוטחי מדיקייר עם מחלת כליות סופנית ובין מדגם של 5% של מבוטחי מדיקייר ללא מחלת כליות סופנית.
החוקרים ערכו השוואה בין חולים עם מחלת כליות סופנית וחולים ללא מחלת כליות סופנית לאחר השתלת LVAD, במטרה לבחון את ההישרדות לאחר ההשתלה.
הגיל הממוצע של חולים עם מחלת כליות סופנית עמד על 58.4 שנים, 62% היו גברים. בקרב אלו ללא מחלת כליות סופנית, הגיל הממוצע עמד על 62.2 שנים, 75.1% היו גברים.
בין 2003 עד 2013, סך כולל של 155 מבוטחים עם מחלת כליות סופנית ו-261 מבוטחים ללא מחלת כליות סופנית השלימו השתלת LVAD. במהלך חציון של 762 ימים, 127 חולים (81.9%) ו-95 חולים (36.4%) ללא מחלת כליות סופנית, הלכו לעולמם, כאשר למעלה ממחצית מהחולים עם מחלת כליות סופנית (51.6%), בהשוואה ל-4% מאלו ללא מחלת כליות סופנית הלכו לעולמם במהלך אשפוז האינדקס.
חציון הזמן עד לתמותה עמד על 16 ימים בקבוצת החולים עם מחלת כליות סופנית ועל 2,125 ימים באלו ללא מחלת הכליות. לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים, מחלות רקע ותקופת זמן, בחולים עם מחלת כליות סופנית תועד עליה משמעותית בסיכון המתוקן לתמותה (יחס סיכון של 36.3), בפרט במהלך 60 הימים הראשונים לאחר השתלת LVAD.
בחולים עם מחלת כליות סופנית בעת השתלת LVAD תועדה פרוגנוזה גרועה במיוחד, כאשר הרוב שרדו פחות משלושה שבועות.
JAMA Intern Med 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!