פעילות אירובית קצרת-טווח אינה מביאה לשיפור פרופיל השומנים בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת Clinical Kidney Journal.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיסליפידמיה בחולים עם מחלת כליות כרונית כוללת לרוב רמות טריגליצרידים גבוהות ורמות HDL נמוכות. חלקיקי HDL הם במבנה חריג בחולים אלו, עם פחות חלקיקים גדולים ויותר חלקיקים בגודל קטן ובינוני.

מאחר ופעילות גופנית עשויה לשפר את רמות HDL ואת דפוס החלקיקים בחולים ללא מחלת כליות כרונית, כעת הם השלימו ניתוח משני של מחקר אקראי ומבוקר שכלל 46 חולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3, שחולקו ל-16 שבועות פעילות גופנית בעצימות בינונית, עם שלושה מפגשים שבועיים תחת השגחה, או לקבוצת ביקורת.

בשתי הקבוצות לא חל שינוי בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער. שיא קליטת חמצן השתפר ב-8.2% בקבוצת ההתערבות, אך ירד בקבוצת הביקורת.

החוקרים מדווחים כי לא חלו שינויים ברמות HDL, בגודל החלקיקים או בהרכב הגוף בשתי הקבוצות. זוהתה מגמה לפיה רמות כולסטרול כולל היו נמוכות יותר ורמות LDL היו נמוכות יותר בקבוצת הביקורת.

החוקרים כותבים כי נתונים אלו עשויים להעיד על עמידות HDL בחולים עם מחלת כליות כרונית להשפעות החיוביות של פעילות גופנית.  דיווחים קודמים טענו כי ישנה הפרעה בתפקוד HDL באוכלוסיית חולים זו, עם ירידה ביכולת נוגדת חמצון ותכונות נוגדות-דלקת.

הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את הקינטיקה של חלקיקי HDL וכיצד תכונות אחרות של חלקיקים אלו כנגד טרשת עורקים מושפעות מפעילות גופנית.

Clin Kidney J 2017

לידיעה במדסקייפ