במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי כאב כרוני ושימוש לא-הולם במשככי כאבים נפוצים בחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב מוקדם.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין כאב ובטיחות הטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית וכי מדובר באוכלוסיית חולים הנדרשת לתשומת לב רבה יותר בכל הנוגע לטיפול בכאב. לדברי החוקרים, אעפ”י שכאב כרוני נפוץ בחולים עם מחלת כליות סופנית, אין הרבה נתונים אודות מצבי כאב בחולים עם מחלת כליות כרונית לפני טיפולי דיאליזה.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 308 חולים עם מחלת כליות כרונית לפני-דיאליזה, שטופלו בבולטימור בין השנים 2011-2013. הם בחנו את מדדי הכאב ומשככי כאבים שנמכרו ללא מרשם רופא במהלך תקופה של 12 חודשים, באמצעות שאלונים לדיווח עצמי. משככי כאבים סווגו לפי הסיכון לפגיעה בתפקוד כלייתי ואם המינון תאם לקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער.
מהנתונים עולה כי 60.7% (187 חולים) דיווחו על כאב כרוני, כאשר מרביתם (72.1%) סבלו מכאב 3-4 פעמים בשבוע. בחולים עם דלקת מפרקים תועדה שכיחות גבוהה יותר של כאב עז (יחס סיכויים של 8.22) כמו גם באלו שטופלו ב-12 תרופות ומעלה (יחס סיכויים של 5.02), או אלו עם יכולת תפקודית נמוכה יותר (יחס סיכויים של 1.96). מנגד, בחולים בגילאי 65 שנים ומעלה תועדה שכיחות נמוכה יותר של כאב עז (יחס סיכויים של 0.32).
באוכלוסיית המחקר, השיעור המתוקן של טיפול במשככי כאבים בעייתיים עלה עם עליה בחומרת הכאב (0.07 ללא כאב, 0.12 עם כאב כרוני קל ו-0.15 עם כאב כרוני עז). בדומה, הסבירות לשימוש במשככי כאבים בעייתיים עלה עם העליה בכאב, כאשר בחולים עם כאב כרוני קל תועדה עליה של למעלה מפי שלוש בשכיחות טיפול לא-הולם במשככי כאבים כמו גם בחולים ללא כאב (יחס סיכויים של 3.04). בקרב משתתפים עם כאב כרוני עז, יחס הסיכויים הנ”ל עלה ל-5.46.
הטיפולים הנפוצים ביותר באוכלוסיה זו כללו פראצטמול (34%), טרמדול (15%), אופיואידים פוטנטיים (12%), נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (5%) וקודאין (3%). איבופרופן היה נוגד הדלקת שאינו סטרואידים הנפוץ ביותר בשימוש.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!