בחולים עם מחלת כליות כרונית, הפרעה בתגובת הטסיות לקלופידוגרל מלווה בתוצאות פחות טובות לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention), כך עולה מתוצאות מחקר חדש.
לדברי החוקרים, חובה להעריך את תגובת הטסיות לקלופידוגרל בחולים עם מחלת כליות כרונית. התוצאות הקרדיווסקולאריות של חולים עם מחלת כליות כרונית עם הפרעה בעיכוב טסיות לאחר PCI שונה באופן דרמטי, בעוד שהתוצאות בחולים עם מחלת כליות כרונית ותגובה אופטימאלית דומות לאלו שתועדו בחולים ללא מחלת כליות כרונית.
החוקרים התבססו על בדיקת VASP-FCT (vasodilator-stimulated phosphoprotein flow cytometry test) להערכת תגובת טסיות לקלופידוגרל.
מדגם המחקר כלל 440 חולים: 126 עם מחלת כליות כרונית, 314 ללא מחלת כליות כרונית. PCI דחוף בוצע ב-336 חולים ופרוצדורה אלקטיבית בוצעה ב-104.
בכל תת-קבוצה, החולים סווגו כחולים עם תגובה ירודה לקלופידוגרל, המוגדרת בנוכחות מדד PRI (Platelet Reactivity Index) של 61% ומעלה; מנגד, באלו עם תגובה לקלופידגורל מדד PRI עמד על פחות מ-61%.
שיעור החולים עם תגובה ירודה לקלופידוגרל היה דומה בקבוצת החולים עם מחלת כליות כרונית (42%) ואלו ללא מחלת כליות כרונית (40.1%). המינון המצטבר הכולל של קלופדיוגרל שניתן לפני הבדיקה לא היה שונה בין הקבוצות.
לאחר מעקב ממוצע של 9 חודשים, תמותה מכל-סיבה, תמותה לבבית ותרומבוזיס של התומכן היו כולם נפוצים יותר בחולים עם מחלת כליות כרונית, בהשוואה לחולים ללא מחלת כליות.
בקבוצת החולים עם מחלת כליות כרונית, תגובה ירודה לקלופידוגרל לווה בשיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה (25.5% לעומת 2.8%, p<0.001), תמותה לבבית (23.5% לעומת 2.8%, p<0.001), תרומבוזיס של התומכן (19.6% לעומת 2.7%, p=0.002) ו-MACE (Major Adverse Cardiovascular Events, 33.3% לעומת 12.3%, p=0.007).
מנגד, בחולים ללא מחלת כליות כרונית, תגובה ירודה לקלופידוגרל לא השפיעה על התוצאות הקליניות.
גורמים בלתי-תלויים שניבאו תמותה לבבית כללו מדד Killip של III עד IV, השתלת תומכן מצופה תרופה ואינטראקציה בין תגובה ירודה ובין מחלת כליות כרונית.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!