מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמה ב-18 במאי 2010 ב-Lancet, עולה כי קצב הסינון הגלומרולרי (Glomerular Filtration Rate, GFR) ואלבומינוריה נמצאו כמדדי ניבוי לתמותה כוללת ולתמותה קרדיווסקולארית.
החוקרים כותבים כי קיימים חילוקי דעות בנוגע לשימוש GFR המוערך (estimated GFR, eGFR) ובאלבומינוריה להגדרת מחלת כליות כרונית על שלביה השונים. מטרת המטה-אנליזה הייתה להעריך את הקשר העצמאי והמשולב של eGFR ואלבומינוריה עם תמותה.
החוקרים כללו נתונים על התמותה הכוללת והתמותה הקרדיווסקולארית ממחקרים בני 1,000 משתתפים לפחות אשר כללו נתונים על eGFR וריכוז האלבומין בשתן. הם מדווחים כי יחס אלבומין לקריאטינין בשתן נמדד ב-14 מחקרים שכללו 105,872 משתתפים (730,577 שנות אדם), וריכוז החלבון בשתן נמדד בסטיק ב-7 מחקרים שכללו 1,128,310 משתתפים (4,732,110 שנות אדם).
מהתוצאות עולה כי לא נמצא קשר בין הסיכון לתמותה ובין eGFR בטווח של 75-105 מ”ל/דקה/1.73מ2. עם זאת, במחקרים שמדדו יחס אלבומין לקריאטינין בשתן נצפה כי הסיכון לתמותה עלה בערכי eGFR נמוכים יותר. יחס הסיכון (HR) לתמותה הכוללת בהשוואה לערכי eGFR של 95 מ”ל/דקה/1.73מ2, היה 1.18 עבור ערכי eGFR של 60 מ”ל/דקה/1.73מ2 (95% CI 1.05-1.32), 1.57 עבור eGFR של 45 מ”ל/דקה/1.73מ2 (95% CI 1.39-1.78), ו-3.14 עבור eGFR של 15 מ”ל/דקה/1.73מ2 (95% CI 2.39-4.13).
החוקרים מציינים כי המטה-אנליזה הדגימה קשר ליניארי בין יחס האלבומין לקריאטינין בשתן ובין הסיכון לתמותה, ללא אפקט סף. ה-HR המתוקנן לתמותה הכוללת בהשוואה ליחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 0.6 נ”ג/מילימול, היה 1.20 עבור יחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 1.1 נ”ג/מילימול (95% CI 1.15-1.26), 1.63 עבור יחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 3.4 נ”ג/מילימול (95% CI 1.50-1.77), ו-2.22 עבור יחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 33.9 נ”ג/מילימול (95% CI 1.97-2.51). החוקרים מוסיפים כי נצפה קשר בין eGFR ויחס אלבומין לקריאטינין בשתן ובין הסיכון לתמותה, ולא נצפתה עדות לאינטראקציה בין השניים. הם מדווחים כי נצפו תוצאות דומות עבור התמותה הקרדיווסקולארית וכן במחקרים עם מדידות חלבון בשתן באמצעות סטיק.
לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי eGFR נמוך מ-60 מ”ל/דקה/1.73מ2 ויחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 1.1 נ”ג/מילימול או יותר הם גורמי ניבוי בלתי תלויים לסיכון לתמותה באוכלוסיה הכללית. לדבריהם, המחקר מספק מידע כמותי על 2 המדדים הכלייתיים לצורך הערכת סיכון והגדרת הדרגות של מחלת כליה כרונית.
בין מגבלות המחקר ניתן לציין את השימוש במשוואת Modification of Diet in Renal Disease Study לצורך הערכת ה-GFR, שעלולה לגרום לתת-הערכה של ה-GFR הנמדד באוכלוסיה בריאה בערכים של 60 מ”ל/דקה/1.73מ2 לפחות, ולגרום להערכת יתר של ה-GFR הנמדד באנשים עם מסת שריר ירודה.
במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי תוצאות המטה-אנליזה מאשרות כי קיים קשר בין תפקודי הכליות ובין הסיכון לתמותה הכוללת והתמותה הקרדיווסקולארית, ועשויות לבסס את השימוש במדדים אלו לצורך הערכת סיכון כוללת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!