ממצאי מחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities) תומכים בהשערה לפיה מחלת כליות כרונית (CKD) מעלה את הסיכון להתפתחות מחלת עורקים פריפרית (PAD). מאחר שחשוב לאבחן מוקדם PAD, בכדי למנוע רה-וסקולריזציה וקטיעה של הרגל, דרושים מחקרים נוספים בכדי לבחון אם יש מקום לבדיקות סקר ל-PAD בחולי CKD.

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר קוראים להגברת תשומת הלב לאבחון מוקדם של PAD בחולי CKD. הם מוסיפים כי הבנת הסיכון המוגבר ל-PAD בחולים אלו, בעיקר בחולים ללא סימנים איסכמיים אופיניים, עשויה להקטין את הפגיעה בגפיים וכן תחלואה קרדיווסקולרית, במידה וגורמי הסיכון יטופלו בהתאם.

החוקרים מסבירים כי ההערכה היא שכ-4.5% מאוכלוסיית ארה”ב (8 מליון איש) סובלים מ-CKD בשלב 3 או 4, המוגדר על-פי National Kidney Foundation Guidelines, כמדד Estimated GFR (eGFR) של 15-59 mL/minute per 1.73 m2. כיום ידוע כי חולי CKD מצויים בסיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולרית ותמותה, אך לא ברור באם קיים סיכון מוגבר גם ל-PAD.

מחקרים קודמים מצאו כי בהשוואה לנבדקים עם eGFR של 60 ומעלה (תפקוד כלייתי תקין), שכיחות PAD באלו עם מדדים נמוכים מ-60 גבוהה ביותר מפי שתיים. החוקרים מודעים לכך שרק מחקר אורכי אחד בחן את הקשר, מחקר HERS (Heart and Estrogen/Progestin Replacement Study), שמצא סיכון מוגבר. אותו מחקר עוקבה כלל נשים לאחר מנפאוזה, עם תיעוד של מחלת עורקים קורונרית, ולא שלל PAD בתחילת המחקר. מסיבה זו ערכו החוקרים מחקר פרוספקטיבי במטרה לקבוע אם קיים קשר הפוך בין התפקוד הכלייתי ובין הסיכון ל-PAD.

מחקר ARIC כלל 15,792 משתתפים, בגילאי 45-64 בתחילת המחקר, בין 1987 ו-1989. המחקר הנוכחי כלל 14,280 משתתפים ללא PAD, שהוגדרו כ-ABI (Ankle-Brachial Index) של 0.9 או יותר, או צליעה לסירוגין (intermittent claudication).

המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות, לפי רמות eGFR:

• תפקוד כלייתי תקין (eGFR, ≥ 90 mL/minute per 1.73 m2; n = 6825)


• תפקוד כלייתי ירוד מעט (eGFR, 60 – 89 mL/minute per 1.73 m2; n = 7079)


• CKD (eGFR, 15 – 59 mL/minute per 1.73 m2; n = 376)

החולים נבדקו במרווחים של כשלוש שנים. PAD הוגדר כאחד מהבאים ABI חדש של פחות מ-0.9 בביקור 3 (1993-1995), או ביקור 4 (1996-1998);   הופעה חדשה של צליעה לסירוגין, שהוגדרה כאב רגליים במאמץ, שהוקל לאחר 10 דקות מנוחה; או אישפוז עם אבחנה של PAD בעת השחרור, רה-וסקולריזציה של הרגל או קטיעה של הרגל.

החוקרים בחנו את שיעורי ההיארעות של PAD עד 2002, למשך תקופה ממוצעת של 13.1 שנים (186,616 שנות אדם). במהלך תקופה זו, 1016 פיתחו PAD.

שיעורי ההיארעות של ל-1000 שנות אדם עמדו על 4.7, 4.9 ו-8.6 עבור תפקוד כלייתי תקין, תפקוד כלייתי ירוד מעט, ו-CKD, בהתאמה. שיעורי ההיארעות של PAD היו גבוהים ב-80% בחולי CKD, בהשוואה לקבוצת הנבדקים עם תפקוד כלייתי תקין, לאחר תיקנון לנתונים דמוגרפיים. לאחר תיקנון נוסף לגורמי סיכון קרדיווסקולרים, היארעות PAD היתה גבוהה פי 1.5 בחולי CKD, בהשוואה לתפקוד כלייתי תקין.

תיקנון נוסף לטיפול תרופתי נגד יל”ד, ומרקרים דלקתיים ופקטורי קרישה, לא השפיע על הסיכון היחסי.

לאור הסיכון היחסי והעובדה כי 4.5% מאוכלוסיית ארה”ב סובלים מ-CKD, חושב שיעור PAR (Population Attributable Risk) של 2.2% עבור PAD. פירוש הדבר הוא כי 2.2% מהאירעות PAD באוכלוסיה הכללית עשויה להיות מיוחדת ל-CKD.

שילוב ממצאי HERS ו-ARIC תומך במסקנה של מחקרים קודמים, לפיה יש להתייחס ל-CKD כמרקר סיכון ל-PAD.דרושים מחקרים נוספים בכדי להעריך אם יש מקום לבדיקות סקר ל-PAD בחולי CKD, בעיקר באלו עם eGFR < 60 mL/min per 1.73 m2.

J Am Soc Nephrol. Published online January 10, 2007.

לידיעה במדסקייפ