בנשים עם דיספלזיה פיברומוסקולארית (FMD או Fibromuscular Dysplasia) סיכון גבוה כפליים למפרצת תוך-גולגולתית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
החוקרים מדווחים כי בחנו את שיעורי ההימצאות של מפרצת תוך-גולגולתית ואת המאפיינים של מפרצות אלו בנשים עם FMD. מהנתונים עלה כי שיעורי ההימצאות של מפרצת תוך-גולגולתית בקוטר של לפחות 2 מ”מ בקרב 669 נשים עם FMD והדמיה תוך-גולגולתית עמדו על 12.9%.
שיעורי ההימצאות של מפרצת תוך-גולגולתית עמדו על 11.1% בנשים ללא היסטוריה של דימום תת-עכבישי, הנפוץ יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
מפרצת תוך-גולגולתית זוהתה ב-11.9% מהחולים עם FMD כלייתי, 13.7% מאלו עם FMD צווארי ו-13.2% מאלו עם דיספלזיה פיברומוסקולארית כלייתית וצווארית, אם כי שיעורי ההימצאות של מפרצת תוך-גולגולתית לא היו שונים משמעותית כאשר סווגו לפי המיקום העורקי של FMD.
בנשים תועדו שמונה מפרצות תוך-גולגולתיות, עם חציון של מפרצת אחת וממוצע של 1.5 מפרצות. כשליש מהנשים (26/86, 30.2%) תועדה לפחות מפרצת תוך-גולגולתית אחת.
הגורמים היחידים שנקשרו באופן מובהק עם מפרצת תוך-גולגלתית כללו היסטוריה של עישון, גיל מתקדם בעת הפסקת עישון, מספר שנות חפיסה ודימום תת-עכבישי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאים אלו תומכים בקשר המובהק בין מפרצת תוך-גולגולתית ובין דיספלזיה פיברומוסקולארית.לאור ההנחיות האחרונות מטעם ה-AHA/American Stroke Association בנוגע לטיפול בחולים עם מפרצת תוך-גולגולתית שלא נקרעה, הנתונים הנוכחיים תומכים בהמלצה לבדיקות סקר באמצעות הדמיה תוך-גולגולתית של חולים עם דיספלזיה פיברומוסקולארית.
JAMA Neurol 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!