Radiology

ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול מוקדם בדלקת מפרקים שגרונית על התקדמות רדיוגרפית (Rheumatology)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Rheumatology עולה כי התחלה מוקדמת של טיפול בתרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מביא להאטת קצב ההתקדמות הרדיוגרפית של המחלה.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את ההתקדמות הרדיוגרפית ארוכת הטווח במדגם חולים שקיבלו טיפול מוקדם, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול מאוחר, בתרופות ממשפחת DMARD.

החוקרים העריכו את קצב ההתקדמות הרדיוגרפית בטווח הארוך בחולים שנכללו במאגר SCQM-RA (Swiss Clinical Quality Management in Rheumatoid Arthritis), שהחלו בטיפול קונבנציונאלי בתרופות ממשפחת DMARD בתוך שנה מהופעת התסמינים (טיפול מוקדם), בהשוואה לחולים שהחלו בטיפול לאחר 1-5 שנים מהופעת התסמינים (טיפול מאוחר).

החוקרים העריכו את ההתקדמות הרדיוגרפית ב-38 מפרקים, באמצעות מדד Ratingen.

מדגם המחקר כלל 970 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (368 חולים בקבוצת טיפול מוקדם ו-602 חולים בקבוצת טיפול מאוחר). בקבוצת הטיפול המוקדם, הטיפול החל לאחר חציון של 6 חודשים מהופעת התסמינים, לעומת 2.5 שנים בקבוצת הטיפול המאוחר. RF, טיפול ב-Methotrexate וגורמי סיכון אחרים להתקדמות מחלה ארוזיבית היו דומים בשתי הקבוצות. עם זאת, ההתקדמות הרדיוגרפית בתחילת המחקר היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול המוקדם, בהשוואה לקבוצת הטיפול המאוחר (1.8 לעומת 0.6, p<0.01).

למרות זאת, קצב ההתקדמות ארוך הטווח היה איטי יותר משמעותית בקבוצת הטיפול המוקדם, לאחר תקנון לערפלנים (0.35- לאחר 5 שנים, p=0.012).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בעקרון לפיו ישנו חלון הזדמנויות תרפויטי בשלב מוקדם במהלך המחלה וכי התחלה מוקדמת של טיפול ב-DMARD מביא להאטה ארוכת טווח בהתקדמות הרדיוגרפית.

Rheumatology. 2011;50(6):1106-1110

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה