חוקרים אמריקאיים וספרדים מדווחים כי מתוך כלל התרופות השונות המשמשות לטיפול במחלות מערכת הנשימה, הסבירות הגבוהה ביותר להעלאת הסיכון להפרעות קצב לבביות כרוכה בנטילה של theophylline ושל סטרואידים דרך הפה.

החוקרים מציינים כי מחקרים רבים מעידים על קשר בין תרופות לטיפול במחלות מערכת הנשימה לבין הפרעות קצב, אך המידע העולה ממחקרים אפידמיולוגיים איננו מלא.

בכדי להמשיך לחקור את הנושא, בחנו החוקרים את השימוש בתרופות לטיפול במחלות מערכת הנשימה בקרב 710 חולים שחוו הפרעת קצב וב-5000 נבדקי ביקורת מתאימים. הנבדקים נמצאו במאגר הנתונים של ה-UK General Practice Research והיו בגילאי 10-79 שנים.

החוקרים מוצאים כי לשימוש בסטרואידים בשאיפה לא היתה כל השפעה על הסיכון להתרחשות הפרעות קצב. לעומת זאת, נטילת סטרואידים דרך הפה, ובאופן מופחת גם שימוש קצר טווח ב-theophylline, נקשרו לסיכון מוגבר להתרחשות הפרעות קצב.

שימוש קצר טווח ב-theophylline ובסטרואידים דרך הפה העלו את הסיכון לפרפור עליות פי 1.8 ו-2.7, בהתאמה. שימוש קצר טווח ב-theophylline ושימוש ארוך טווח בסטרואידים דרך הפה העלו את הסיכון לטכיקרדיה על-חדרית פי 4.0 ו-2.1, בהתאמה. נטילה של סטרואידים דרך הפה ושל beta-adrenoceptors נקשרו לסיכונים מוגברים בשיעורים של 3.2 ושל 7.1 להתרחשות הפרעות קצב חדריות.

החוקרים מסבירים כי הממצאים מצויים בהתאמה לחשדות בנוגע להשפעות של הפרעות קצביות הכרוכות בנטילת theophyllines, להשפעות של טכיקרדיה על-חדרית הכרוכות הכרוכות בנטילת תרופות אנטי-מוסקריניות, ולהשפעות של הפרעות קצב חדריות הכרוכות בנטילת beta-adrenoreceptors. בנוסף, הם מציינים, נמצא קשר בין סטרואידים הניתנים דרך הפה לבין סוגים שונים של הפרעות קצב.

הם מסכמים כי פרפור עליות הוא שהשפיע על המספר הגדול ביותר של החולים, אך הפרעות הקצב החדריות הן שעלולות להיות ההפרעות החמורות ביותר.