במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר אפשרי בין צריכת מגנזיום ואשלגן בתזונה ובין פחות שומן גוף בחולים עם הפרעה בסבילות לסוכר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השמנת-יתר וסוכרת מהוות בעיות נפוצות ברחבי העולם, אך אין מחקרים רבים להערכת ההשפעה של צריכה תזונתית של מינרלים על הרכב הגוף בחולים עם טרום-סוכרת. מחקר החתך הפרוספקטיבי הנוכחי כלל 155 סינים עם הפרעה בסבילות לסוכר (גיל חציוני של 59 שנים; 58% נשים) אשר עברו הערכה של הרכב הגוף, כולל אחוז שומן גוף, מבחן העמסת סוכר פומי, הערכת תנגודת לאינסולין לפי HOMA-IR ותיעוד הרגלי התזונה לאורך שלושה ימים.
מהנתונים עולה קורלציה שלילית בין צריכה תזונתית של מינרלים ובין שומן גוף. בחולים עם השמנת-יתר תועדה הצריכה היומית הנמוכה ביותר של ברזל (10.3 מ”ג), מגנזיום (224 מ”ג) ואשלגן (1,973 מ”ג), בהשוואה לאלו עם עודף-משקל (10.5 מ”ג, 273 מ”ג ו-2,204 מ”ג, בהתאמה) ואלו עם משקל תקין (13.2 מ”ג, 313 מ”ג ו-2,295 מ”ג, בהתאמה) (p=0.008, p<0.0001 ו-p=0.013, בהתאמה).
החוקרים מדווחים כי צריכה רבה יותר של מגנזיום ואשלגן בתזונה נותרה קשורה בקשר מובהק סטטיסטי עם מסת שומן גוף נמוכה יותר לאחר תקנון לגיל, מין, צריכת מאקרו-נוטריינטים או סיבים ופעילות גופנית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי צריכה תזונתית לא-הולמת של מגנזיום ואשלגן עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות השמנה והפרעות מטבוליות, ללא תלות בצריכת סיבים ומאקרו-נוטריינטים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!