במאמר שפורסם בכתב העת Archives of Disease in Childhood Fetal and Neonatal Edition, מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לא זוהו הבדלים משמעותיים בתוצא המשולב העיקרי של החדרת מערכת דלף חדרי-מותני (V-P Shunt) או תמותה ביילודים עם הרחבת חדרים לאחר-דימום בנוכחות סף נמוך לעומת סף גבוה להתערבות. בקרב יילודים בהם הסף לטיפול היה נמוך יותר בוצע מספר גדול יותר של פרוצדורות פולשניות.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לערוך השוואה בין סף נמוך לעומת גבוה להתערבות בפגים עם הרחבת חדרים לאחר-דימום. הם השלימו  מחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, אשר כלל 14 יחידות טיפול נמרץ ביילודים ב-14 מדינות.

מדגם המחקר כלל 126 פגים שנולדו לפני 34 שבועות היריון, עם הרחבת חדרים לאחר דימום בדרגה III-IV. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בסף נמוך (אינדקס חדרי או Ventricular Index של מעל p97 ורוחב קרן קדמית של מעל 6 מ”מ) או סף גבוה (אינדקס חדרי של מעל p97 ועוד 4 מ”מ ורוחב קרן קדמית של מעל 10 מ”מ).  התוצא העיקרי כלל החדרת מערכת דלף חדרי-מותני או תמותה.

החוקרים מדווחים כי 19 מבין 64 היילודים (30%) בקבוצת סף טיפול נמוך ו-23 מבין 62 היילודים (37%) בקבוצת סף טיפול גבוה נדרשו להכנסת מערכת דלף או הלכו לעולמם (p=0.45). מערכת דלף חדרי-מותני הוחדרה ל-12 מבין 64 יילודים (19%) בקבוצת סף טיפול נמוך וב-14 מבין 62 יילודים (23%) בקבוצת סף טיפול גבוה. עוד מדווחים החוקרים כי 7 מבין 12 יילודים (58%) בקבוצת סף טיפול נמוך ואחד מבין 14 יילודים (7%) בקבוצת סף טיפול גבוה נדרשו לרביזיה של מערכת הדלף (p<0.01).

עוד עולה מהנתונים כי ניקור מותני בוצע ב-62 מבין 64 (97%) יילודים בקבוצת סף טיפול נמוך ו-36 מבין 62 (58%) יילודים בקבוצת סף טיפול גבוה. מאגרים הוחדרו ל-40 מבין 64 יילודים (62%) בקבוצת סף טיפול נמוך וב-27 מבין 62 יילודים (43%) בקבוצת סף טיפול גבוה (p<0.05).

החוקרים מציינים כי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתוצאים בין קבוצת סף הטיפול הנמוך לעומת קבוצת סף הטיפול הגבוה. מאידך ברור כי לקבוצת סף הטיפול הנמוך בוצעו יותר פעולות פולשניות לעומת זו של סף הטיפול הגבוה. הערכת התוצאות הנוירו-התפתחותיות תספק מידע חשוב נוסף בהערכת מאזן הסיכון והתועלת של שתי גישות הטיפול הללו.

Arch Dis Child Fetal Neonatal Ed. 2018 Feb 10

הערות עורך מדור נאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:

מזה זמן רב אנו מתחבטים בשאלה אם ומתי להתערב בטיפול בפגים קטנים עם דימום תוך מוחי משמעותי (דרגה III–IV). למשל, בסקירת Cochrane שפורסמה בשנת 2017 נמצא שאין יתרון לטיפול של ניקורים חוזרים של נוזל השדרה לעומת טיפול שמרני בפגים עם הרחבת חדרים לאחר דימום. במחקר זה, החוקרים השוו בין שתי שיטות טיפוליות. האחת טיפול עם סף נמוך והשנייה טיפול עם סף גבוה יותר. בעבודתם לא הצליחו החוקרים למצוא הבדלים בתוצאים השונים בין שתי הקבוצות. בנוסף, ברור שקבוצת הטיפול עם הסף הנמוך יותר נחשפה ליותר טיפולים פולשניים. מהתוצאות הללו ניתן להסיק כי עדיף לשמור על סף גבוה יותר לטיפול ובכך לטפל פחות בטיפולים פולשניים בילודים הללו, במיוחד אם הם עקרים. כל זאת בהנחה, שתתברר בהמשך כי אין הבדלים בתוצאות הנוירו-התפתחותיות לטווח ארוך.