חשיפה לפני הלידה לדחק חמור עשויה להביא לעליה בסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב בצאצא כאשר מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: Heart Failure עולה כי אובדן אימהי של בן זוג או ילד בוגר ואובדן קרוב משפחה משנית לסיבות לא-טבעיות בשנה שקדמה להיריון או במהלך היריון מלווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב בצאצא.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דחק לפני הלידה הינו גורם סיכון אפשרי להתפתחות מחלות לב וכלי דם, אך הקשר בין דחק מסוג זה ובין הסיכון לאי-ספיקת לב אינו ידוע. מטרתם כעת הייתה לבחון אם חשיפה לדחק לפני הלידה, שהוגדר כאבל אימהי, מלווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב עד גיל העמידה.
מחקר העוקבה כלל למעלה מ-6.7 מיליון לידות חי ממאגרי רישומי לידות בדנמרק (1973-2016) ושבדיה (1973-2014). החוקרים אספו נתונים אודות תמותה של קרובי משפחה של האם (בן זוג, ילד בוגר, הורה או אח/ות) ובין הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא (עד שנת 2016 במאגר מדנמרק ועד שנת 2020 במאגר משבדיה).
לאורך 48 שנות מעקב אובחנו 4,812 צאצאים 0.07%) עם אי-ספיקת לב. אובדן אימהי של כל קרוב משפחה לא נקשרה עם הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא (יחס סיכון מתוקן של 1.04, רווח בר-סמך 95% של 0.88-1.23). עם זאת, בצורות החמורות ביותר של אבל, קרי, תמותה של בן זוג או ילד בוגר (יחס סיכון מתוקן של 1.47, רווח בר-סמך 95% של 1.06-2.04) ותמותה לא-טבעית של קרוב משפחה (יחס סיכון מתוקן של 2.77, רווח בר-סמך 95% של 1.49-5.17), לוו בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב.
מחלת לב מולדת ולידה מוקדמת תרמו משמעותית לקשר בין אובדן אימהי של בן זוג או ילד בוגר ובין הסיכון לאי-ספיקת לב בצאצא.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על סיכון מוגבר לאי-ספיקת לב בצאצאים לאימהות שאיבדו בן זוג, בן בוגר או קרוב משפחה מסיבות לא טבעיות בסמוך להריון או במהלכו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!