חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995, הגדיר את אחריות המדינה כמבטחת לאספקת סל

שירותים המוגדר בחוק. ערב החוק, הוחלט שרוב השירותים, יסופקו באחריות קופות החולים למעט

מספר סוגי שירותים שעדין ישארו באחריות ובאספקת המדינה. אותן התוספות, הוחלט שמועד העברת האחריות לאספקתן לקופות החולים, יידחה לצורך למידת האתגרים עם יישום החוק וההשלכות הכלכליות. בהתאם, העברת האחריות בתחום בריאות הנפש מהמדינה לקופות החולים, נדחתה לאורך השנים, בעיקר בשל חשש טבעי מפני שינוי לאוכלוסיות שהשינוי מהווה עליהן איום יומ-יומי מחד ומאידך קושי ביכולת להעריך את העומס הכלכלי בטיפול ארוך טווח כולל אשפוז אפשרי ארוך במיוחד, דבר שלא יבוא לכדי ביטוי בתגמול נוסחת הקפיטציה (מנגנון להעברת תשלום לקופות החולים). חשש נוסף, נבע בשל אפשרות לכשל טיפולי מצד קופות החולים, בשל חוסר יכולת ובעיקר רצון, להעניק טיפול זמין ובמענה רציף. כעת לאחר תום מחצית השנה הראשונה מכניסת הרפורמה לתוקף, ניתן לעשות סיכום זמני ולבחון תוצאות אפשריות.

יש לציין, שאתגרי הנפש לא פוסחים על איש, במיוחד בתקופת החיים הנוכחית. מחקרים מצביעים על אפשרות ששליש מהאוכלוסיה צפוי לעבור במהלך החיים אירוע כלשהו הקשור לתחום בריאות הנפש.

המציאות מוכיחה שאבחון ומתן מענה ראוי, יאפשרו התמודדות עם האתגר תוך חזרה מהירה. יחד עם זאת, הדימוי של נושא זה יחד עם חוסר זמינות בשירות הממלכתי, גרם, עד לכניסת הרפורמה, לרוב האוכלוסיה, שנאלצה להתמודד עם אתגר זה ובמיוחד יכלה להרשות לעצמה, קבלת טיפול במסגרות פרטיות על פני הגעה לקבלת מענה כלשהו במסגרות ציבוריות.

חשוב להדגיש, שתחום בריאות הנפש הוא אחד מהתחומים שהטיפול המקצועי מחייב שילוב בין גורמי מקצועות הטיפול והשיקום השונים. הטיפול התרופתי חייב להיות מלווה יחד עם העצמת המטופל להתמודד עם מצבו תוך שיתופו בנטילת אחריות על החלטותיו וההשלכות הנובעות מכך. בעוד שבעולם הרפואה המושג רפואה מבוססת עובדות (Evidence Based Medicine ), פירושו שהטיפול הרפואי חייב להיות בטוח ויעיל לאורך זמן, הרי שבתחום בריאות הנפש, הטיפול הרפואי מחייב שיתוף פעולה בין מקצועות שלא בהכרח מוגדרים כמקצועות מבוססי עובדות. ייצוב מצבו של המטופל, מחייב יצירת מסגרת מוגנת ומוסדרת תוך העצמת כישורי המטופל להשתלב בחברה באמצעות כלים מגוונים.

כחלק מההתנגדות לרפורמה, הועלה חשש נוסף שקופות החולים לא תתאמצנה להעניק שירות ראוי

לאוכלוסיות חלשות שלא נהנות מלובי חברתי מספיק חזק. חשש זה, התבטא באפשרות שקופות החולים, מסיבות כלכליות, לא תשקענה מספיק משאבים למתן מענה זמין ונגיש בטיפול שעלותו בטווח הארוך יקרה.

מנגד, זה המקום לציין, שהעובדה שרמת שירותי הבריאות בקהילה בישראל, נמצאת באחד מהמקומות הגבוהים ביחס למדינות לשיתוף פעולה כלכלי (OECD ). לכן, די בעובדה זאת להוכיח שבמידה וקופות החולים מעוניינות להציע שירות ראוי, אין שום סיבה שקופות החולים לא תהיינה מסוגלות להציע זאת.

יתר על כן, מחקרים מוכיחים, שבשנים האחרונות רמת שביעות הרצון של אזרחי ישראל מרמת שירותי הבריאות לו הם זוכים מקופות החולים בקהילה, נמצא ברמה גבוהה בשיעורים העולים על 80%. החשש העיקרי היה שקופות החולים, יבקשו לתת מענה בעיקר למקרים הקלים ולאוכלוסיות היותר חזקות (גריפת שמנתCream  Skimming   ), המסוגלות גם לשלם השתתפות עצמית תוך ויסות ביקוש עודף (סיכון מוסרי Moral Hazard ).

בשל כך, הוחלט שלתקופת מעבר בת שנתיים, לא יחול שינוי בתשתית הקיימת של השירות שסופק באמצעות המוסדות הממשלתיים.

מר ירון בן-זכאי, מרצה המחלקה למנהל מערכות בריאות הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל מוסמך אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לרפואה בבריאות הציבור (M.P.H. ), הפקולטה לניהול בניהול מערכות בריאותM.H.A )   ),  יועץ השקעות, בוגר אוניברסיטת בר-אילן בכלכלה ולוגיסטיקה (B.A. ).