בהמשך לידיעה שפורסמה לאחרונה באתר בנושא התועלת של Rituximab בטיפול בתסמונת העייפות הכרונית, להלן הערת עורך מדור ריאומטולוגיה, ד”ר עודד קמחי, בהתייחסו לממצאי המחקר הנ”ל.

השימוש בנוגדנים מונוקלונליים כנגד cd20 הולך ומתרחב. מאמר זה שנעשה היטב מבחינה מתודולוגית אך על אוכלוסיה קטנה בודק יעילות RITUXIMAB בחולים עם עייפות כרונית. התוצאות לכאורה מעודדות- 67% תגובה בקבוצת התרופה לעומת 13% בקבוצת הפלצבו. מה שמעניק לתוצאות משנה תוקף היא העבודה שההתנהגות הקלינית היתה דומה לזו הנצפת למשל ב RHEUMATOID ARTHRITIS עם תגובה קלינית מאוחרת יחסית ולא מידית כפי שהיה מצופה אם היה מדובר בהשפעה מקרית.  משך ההשפעה נע מ 8 עד 44 שבועות. השאלות המעשיות העולות ממחקר זה רבות. האם ניתן לאפיין טוב יותר את אוכלוסיית המגיבים באופן קליני או מעבדתי? האם ראוי להציע טיפול כה יקר לבעיה כה שכיחה ועם קריטריונים בעיתיים לאבחון? האם ראוי לסכן את החולים בפוטנציאל תופעות הלוואי? האם מרכיב הכאב בחולים עם פיברומיאלגיה יגיב באופן דומה? הקבוצה מבטיחה המשך מחקר פתוח ב PHASE 2.