במאמר שפורסם בכתב העת British Journal of Dermatology מדווחים חוקרים כי בכל הנוגע לשימוש בתרופות ביולוגיות כנגד פסוריאזיס בנשים הגיל הפוריות, חשוב להסביר לנשים המטופלות בתכשירים אלו על ההשפעה האפשרית של פסוריאזיס חמור ולא-מטופל על ההפריה ו/או היריון ובריאות האם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפולים ביולוגיים יעילים בנשים עם פסוריאזיס ולעיתים קרובות ניתנים לטיפול בנשים בגיל הפוריות. כעת הם ביקשו לבחון את הבטיחות של טיפול ביולוגי בעת הפריה ו/או היריון.
החוקרים ערכו סקירה שיטתית במאגרי PubMed, MEDLINE, Embase ו-Cochrane לזיהוי מחקרים של נשים שנחשפו לטיפולים ביולוגיים המשמשים כנגד פסוריאזיס במהלך הפריה ו/או היריון.
החיפוש העלה ארבעה מחקרי עוקבה מבוססי-אוכלוסיה, עם סך כולל של 1,300 נשים שנחשפו למעכבי TNF-α שלושה חודשים טרם ההיריון או במהלך שלושת החודשים הראשונים של ההיריון. מחקרים אלו הדגימו מגמה של נזק ספציפי לתרופה עם חשיפה למעכבי TNF בנשים עם מחלות דלקתיות שונות, עם סיכון מוגבר למומים מולדים (שלושה מחקרים: יחס סיכויים שנע בין 1.32-1.64) ולידה מוקדמת (מחקר אחד: יחס סיכויים של 1.69). מגמה זו לא הייתה מובהקת סטטיסטית בכל המחקרים; הטרוגניות המחקרים, שונות בין קבוצות ההשוואה, תקנון לא-הולם לערפלנים חשובים והעדר הגדרה אחידה של מומחים הובילו לכך שלא ניתן היה לקבוע קשר סיבתי עם הטיפול במעכבי TNF.
לא זוהו מחקרים שבחנו באופן ספציפי את ההשפעה של חשיפה למעכבי TNF בפסוריאזיס במהלך הפריה ו/או היריון, או בחנו את ההשפעה של אנטגוניסטים של IL-17 ו-IL-12/23 לכל התוויה.
החוקרים כותבים כי דרושים נתונים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הנושא.
The British Journal of Dermatology. 2018;178(1):95-102
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!