רמות גבוהות של אסטרוגן, המופיעות במהלך ההריון, עשויות ליצור שיפור במצב הפסוריאזיס, כך על-פי תוצאותיו של מחקר שפורסם לאחרונה.

במחקר הפרוספקטיבי, בדקו החוקרים את השינויים במצב הפסוריאזיס במהלך תקופת ההריון ובמהלך התקופה שלאחר הלידה. החוקרים קבעו את שטח העור הנגוע בקרב 47 נשים חולות פסוריאזיס שהשתתפו במחקר והיוו את קבוצת המחקר, ובקרב 27 נשים שאינן הרות המקבלות וסת וסובלות ומפסוריאזיס שהיוו את קבוצת הביקורת. בנוסף לכך, נמדדו רמות הפרוגסטרון והאסטרוגנים בנבדקות.

שיפור במצב הפסוריאזיס הופיע בקרב 55% מכלל הנבדקות בקבוצת המחקר, ב-21% מהן לא דווח על שינוי במצב המחלה, וב-23% מהן דווח על החמרתה. בתקופה שלאחר הלידה דווח על שיפור בקרב 9% מהחולות, על העדר שינוי בקרב 26% מהחולות, ועל החמרה בקרב 65% מהחולות.

במהלך התקופה שבין השבוע ה-10 לשבוע ה-20 להריון, הופיעו ירידות מובהקות סטטיסטית בשטח הגוף הנגוע בקבוצת המחקר, בהשוואה לקבוצת הביקורת (p < 0.001). כעבור 6 שבועות ממועד הלידה, שטח הגוף הנגוע עלה באופן מובהק סטטיסטית, בהשוואה למצב בנבדקות קבוצת הביקורת (p = 0.001).

באנליזת תת-הקבוצה שהכילה 16 נשים שבהם הופיע המחלה על שטח העולה על 10% מכלל שטח הגוף בזמן השבוע ה-10 להריון (כ-40% משטח הגוף, בממוצע) ודיווחו על שיפור במצב המחלה במהלך ההריון, פחת באופן ניכר מספר הנגעים שהופיעו על הגוף בעת השבוע ה-10 להריון בשיעור ממוצע של 83.8% עד לשבוע ה-30 להריונן.

התאמה מובהקת סטטיסטית או קרובה למובהקות סטטיסטית נמצאה בין שיפור בשטח העור הנגוע לבין רמות האסטרדיול (p = 0.009) והאסטריול (p = 0.06), ולבין ערך היחס בין רמות האסטרוגן לרמות הפרוגסטרון (p = 0.006).