הוספת טיפול מכוון לגרורות לטיפול הורמונאלי לסירוגין הביא לשיפור משמעותי בהישרדות ללא-התקדמות של חולים עם סרטן ערמונית עם גרורות מעטות והקל על הטיפול ההורמונאלי. באופן ספציפי יותר, הטיפול המשולב לווה בעליה של 75% בהישרדות ללא-התקדמות, בהשוואה לטיפול הורמונאלי בלבד, זאת לצד עליה משמעותית במשך הזמן בו החולים היו עם רמות טסטוסטרון תקינות.

מדגם המחקר כלל 87 חולים עם סרטן ערמונית ומעט גרורות, אשר חולקו באקראי לטיפול מכוון לגרורות עם רדיותרפיה ושישה חודשי טיפול הורמונאלי (43 חולים) או טיפול הורמונאלי בלבד (44 חולים). הפסקה מתוכננת בטיפול ההורמונאלי נקבעה שישה חודשים לאחר הגיוס למחקר, אשר חודש רק במידה וחלה התקדמות מחלה.

בכל החולים דווח על אבחנה היסטולוגית של סרטן ערמונית וזוהו עד חמש גרורות. המשתתפים במחקר היו תחת טיפול הורמונאלי במשך לפחות חודשיים, כאשר בשני-שליש מהחולים, שלב המחלה בתחילת המחקר היה M1b, שמשמעו כי הסרטן התפשט לעצמות.

לאורך חציון מעקב של 22.1 חודשים, החוקרים זיהו הבדל משמעותי בתוצא העיקרי של הישרדות ללא-התקדמות בין שתי קבוצות הטיפול.

בקרב חולים שקיבלו טיפול משולב תועד שיפור משמעותי בהישרדות ללא-התקדמות מחלה (חציון טרם נקבע) לעומת 15.8 חודשים עם טיפול הורמונאלי בלבד (יחס סיכון של 0.25, p<0.001).

החוקרים מצאו כי התועלת המשמעותית בהישרדות ללא-התקדמות עם הטיפול המשולב לא הייתה שונה משמעותית כאשר החולים סווגו לפי רמות PSA, שלב מחלה, טיפול קודם, קבלת טיפול הורמונאלי מדור שני, משך טיפול הורמונאלי, או מספר הנגעים הגרורתיים.

עוד דווח על עליה משמעותית במשך הזמן מרמות טסטוסטרון מעל 150 ננוגרם/ד”ל ועד התקדמות מחלה בחולים שקיבלו את שני קווי הטיפול, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול הורמונאלי בלבד (חציון טרם נקבע לעומת 61 חודשים; p=0.03). בנוסף, בכל קבוצה תועדו שלוש אירועים חריגים בדרגה 3.

החוקרים מציינים מספר מגבלות של המחקר אך למרות זאת, סבורים כי ממצאים אלו חשובים בעיקר לאור ההשלכות ההרסניות של טיפול הורמונאלי על החיוניות של גברים והאפשרות למתן חופשה מטיפול זה כך שהחולים יכולים לשוב לחיים רגילים.

מתוך כנס ASTRO

לידיעה במדסקייפ