במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים כי בגברים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס עם עדות למוטאציות BRCA1, BRCA2, או ATM, בהם תועדה התקדמות מחלה תחת קווי טיפול קודמים, באלו שטופלו ב-Olaparib (לינפארזה) משך ההישרדות הכולל היה ארוך יותר משמעותית, בהשוואה לאלו שטופלו ב-Enzalutamide או Abiraterone עם פרדניזון.
החוקרים ביקשו לדווח על התוצאות הסופיות של ההישרדות הכוללת של טיפול ב-Olaparib בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס. במחקר בשלב 3, בתווית-פתוחה, חולקו משתתפים ביחס 2:1 לטיפול ב-Olaparib (256 חולים) או לטיפול לפי בחירת הרופא ב-Enzalutamide או Abiraterone עם פרדניזון כקבוצת ביקורת (131 חולים). מדגם המחקר כלל 245 חולים עם לפחות שינוי אחד ב-BRCA1, BRCA2, או ATM ומדגם שני כלל 142 חולים עם לפחות שינוי באחד מבין 12 גנים.
חציון משך ההישרדות הכוללת במדגם הראשון עמד על 19.1 חודשים עם Olaparib ו-14.7 חודשים בקבוצת הביקורת (יחס סיכון לתמותה של 0.69, p=0.02). במדגם השני, חציון משך ההישרדות הכוללת עמד על 14.1 חודשים עם Olaparib ועל 11.5 חודשים בקבוצת הביקורת.
בכלל האוכלוסייה (מדגם ראשון ושני), משך ההישרדות הכוללת עמד על 17.3 חודשים עם Olaparib ועל 14.0 חודשים בקבוצת הביקורת.
בסיכומו של דבר, 86 מבין 131 חולים (66%) בקבוצת הביקורת חצו לקבלת טיפול ב-Olaparib (56 מבין 83 חולים בקבוצה הראשונה). מניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לחציה לקבוצת טיפול ב-Olaparib עלה כי יחסי הסיכון לתמותה עמדו על 0.42 (רווח בר-סמך 95% של 0.19-0.91) במדגם הראשון, על 0.83 (רווח בר-סמך 95% של 0.11-5.98) במדגם השני ועל 0.55 (רווח בר-סמך 95% של 0.29-1.06) בכלל אוכלוסיית המחקר.
ממצאי המחקר תומכים בתועלת ההישרדותית של Olaparib לטיפול בסרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!