שינויים בתפקוד דרכי השתן ומערכת העיכול, כמו גם הפרעות בתפקוד המיני על-רקע גישות טיפול שונות כנגד סרטן ערמונית פוחתים עם הזמן, אך חלק מההפרעות הללו נותרות ועדיין מהוות מטרד גם חמש שנים לאחר השלמת הטיפול, כך עולה מתוצאות מחקר CAESAR (Comparative Effectiveness Analysis of Surgery and Radiation) שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA.

מטרת המחקר הייתה להשוות את התוצאות התפקודיות על-רקע טיפולים שונים לסרטן ערמונית, חמש שנים לאחר השלמת הטיפול. המחקר הפרוספקטיבי, מבוסס-אוכלוסיה, כלל 1,386 גברים עם סרטן ערמונית בסיכון נמוך ו-619 גברים עם סרטן ערמונית בסיכון לא-נמוך, אשר אובחנו בין 2011-2012.

גישות הטיפול בחולים כללו מעקב פעיל (363 חולים), כריתת ערמונית עם שימור עצב (675 חולים), קרינה חיצונית (261 חולים), ברכיתרפיה במינון נמוך (87 חולים) בגברים עם ממאירות בסיכון נמוך וכריתת ערמונית (402 חולים) או קרינה חיצונית עם טיפול הורמונאלי (217 חולים) באלו עם מחלה בסיכון לא-נמוך.

התוצאים העיקריים כללו את התפקוד על-פי דיווח החולים, על-בסיס מדד Expanded Prostate Index Composite, חמש שנים לאחר הטיפול. הבדל מינימאלי בעל חשיבות קלינית הוגדר כהבדל של 10-12 נקודות בתפקוד המיני, 6-9 נקודות באי-נקיטת שתן, 5-7 נקודות בתסמינים גירוי דרכי השתן ו-4-6 נקודות בתפקוד מערכת העיכול ותפקוד הורמונאלי.

בגברים עם סרטן ערמונית בסיכון נמוך, כריתת ערמונית עם שימור העצב לוותה במדדים גרועים יותר להערכת אי-נקיטת שתן (הבדל ממוצע מתוקן של 10.9-) לאחר חמש שנים ומדדים גרועים יותר להערכת התפקוד המיני (הבדל ממוצע מתוקן של 15.2-) לאחר שלוש שנים, בהשוואה לגברים בקבוצת מעקב פעיל.

ברכיתרפיה במינון נמוך לוותה במדדים גרועים יותר להערכת גירוי דרכי השתן (הבדל ממוצע מתוקן 7.0-), תפקוד מיני (הבדל ממוצע מתוקן של 10.1-) ותפקוד מערכת העיכול (הבדל ממוצע מתוקן של 5.0-) לאחר שנה אחת, בהשוואה למעקב פעיל.

בכל נקודת זמן לאורך חמש שנים, טיפול בקרינה חיצונית לוותה בשינויים שלא היו שונים קלינית בתפקוד דרכי השתן, מערכת עיכול או תפקוד מיני, בהשוואה למעקב פעיל.

בגברים עם מחלה בסיכון לא-נמוך, טיפול בקרינה חיצונית עם טיפול הורמונאלי לוו בתפקוד הורמונאלי נמוך יותר לאחר שישה חודשים (הבדל ממוצע מתוקן של 5.3-) ותפקוד גרוע יותר של מערכת העיכול לאחר שנה אחת (הבדל ממוצע מתוקן של 4.1-), אך תפקוד מיני טוב יותר לאחר חמש שנים (הבדל ממוצע מתוקן של 12.5) ומדדי אי-נקיטת שתן טובים יותר בכל נקודת זמן לאורך חמש שנים (הבדל ממוצע מתוקן של 23.2), בהשוואה לגברים לכריתת ערמונית.

במדגם זה של גברים עם סרטן ערמונית ממוקם, מרבית ההפרעות התפקודיות על-רקע גישות הטיפול השונות השתפרו לאחר חמש שנים. עם זאת, בגברים לאחר כריתת ערמונית דווח על אי-נקיטת שתן חמורה יותר משמעותית לאורך חמש שנים, בהשוואה לכל אפשרויות הטיפול האחרות ובאלו לאחר כריתת ערמונית בשל ממאירות בסיכון לא-נמוך דווח על תפקוד מיני גרוע יותר לאחר חמש שנים, בהשוואה לתוצאות טיפול בקרינה חיצונית עם טיפול הורמונאלי במקרים אלו.

JAMA. Published online January 14, 2020

לידיעה במדסקייפ