מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהדורת ינואר של כתב העת Journal of Urology, עולה כי הסיכון לסרטן ערמונית אינו מוגבר בגברים המטופלים בטסטוסטרון בשל היפוגונאדיזם, ממצאים המפריכים את המיתוס שהיה מקובל בקהילה הרפואית.

החוקרים כותבים כי למרות עדויות נרחבות לפיהן אין קשר בין טיפול בטסטוסטרון ובין סיכון מוגבר להתפתחות סרטן ערמונית, רופאים רבים עדיין סבורים כי טסטוסטרון מהווה דלק לגידולי ערמונית.

הממצאים החדשים מעידים על שיעורי היארעות נמוכים של סרטן ערמונית בלמעלה מ-1,000 גברים שטופלו בטסטוסטרון במשך חציון של חמש שנים וצפויים להרגיע רופאים ומטופלים כי טיפול זה הינו בטוח.

הנחיות ה-European Association of Urology בנוגע להיפוגונאדיזם בגברים קובעות כי גם בגברים לאחר טיפול ניתוחי לסרטן ערמונית מקומי וללא עדות למחלה פעילה בהווה, העונים על האבחנה של היפוגונאדיזם, ניתן לשקול בזהירות טיפול בטסטוסטרון. המלצות דומות ניתנו ע”י איגודים אחרים.

החוקרים בחנו את ההיארעות של קרצינומה בשלושה מחקרים פרוספקטיביים, עם סך כולל של 1,023 גברים עם היפוגונאדיזם, שקיבלו טיפול בטסטוסטרון במשך עד 17 שנים. מדגם אחד כלל 261 גברים בגיל ממוצע של 60 שנים, שפנו עם הפרעות זקפה, מדגם אחר כלל 340 גברים בגיל ממוצע של 57 שנים שפנו בשל מספר תלונות ומדגם שלישי כלל 422 גברים בגיל ממוצע של 41 שנים, שפנו עם תסמינים של היפוגונאדיזם.

בכל המדגמים, רמות PSA בתחילת המחקר עמדו על פחות מ-4 ננוגרם למ”ל. החולים טופלו במידה ורמות טסטוסטרון עמדו על 12.1 ננומול לליטר (350 ננוגרם לד”ל), או פחות, בשילוב עם תסמיני היפוגונאדיזם.

כל המשתתפים טופלו ב-Testosterone Undecanoate במינון 1,000 מ”ג במרווחים של 12 שבועות, עם המשך טיפול לאורך 75 חודשים במדגם הראשון, 87 חודשים במדגם השני ו-17 שנים במדגם השלישי.

ההיארעות של סרטן ערמונית עמדה על 2.6% במדגם הראשון, עם היארעות משוערת של 54.4 חולים ל-10,000 שנות-אדם. במדגם השני, ההיארעות עמדה על 1.5%, עם היארעות משוערת של 30.70 מקרים ל-10,000 שנות-אדם ובמדגם השלישי לא היו דיווחים על סרטן ערמונית (אוכלוסיית חולים צעירים יותר).

ההיארעות הכוללת של סרטן ערמונית עמדה על 1.08% (11 מקרים), שיעור נמוך בהשוואה לשיעורי ההיארעות שדווחו בעבר.

J Urol. 2015;193:80-86

לידיעה במדסקייפ