מנתונים חדשים ממחקר מספרד, שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-56 מטעם ASTRO (American Society for Radiation Oncology), עולה כי יש תועלת לטיפול קרינתי במינון עולה וטיפול הורמונאלי כנגד הגידולים האגרסיביים ביותר של הערמונית.

במסגרת המחקר נערכה השוואה בין טיפול הורמונאלי שניתן במהלך 28 חודשים (ארוך-טווח) ובין טיפול שניתן במהלך ארבעה חודשים (קצר טווח) בשילוב עם טיפול קרינתי במינון גבוה, בגברים עם סרטן ערמונית בסיכון בינוני וגבוה.

גברים עם מחלה בשלב T3 ו/או מדד גליסון של 8-10 ו/או רמות PSA מעל 20 ננוגרם למ”ל הוגדרו כגברים בסיכון גבוה. אלו עם מחלה T1 או T2 עם מדד גליסון של 7 ו/או רמת PSA של 10-20 ננוגרם למ”ל הוגדרו כבעלי סיכון בינוני.

מדגם המחקר כלל 355 חולים, עם חציון מעקב של 63 חודשים.

החוקרים מדווחים כי מהנתונים עלה כי שיעורי ההישרדות ללא מחלה ביוכימית, אחד מהתוצאות העיקריים של המחקר, היו גבוהים יותר בקרב החולים שקיבלו טיפול ארוך-טווח, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול הורמונאלי קצר טווח. עם זאת, מהערכה מעמיקה יותר עלה כי עיקר התועלת זוהה ב-189 החולים בסיכון גבוה, ולא ב-166 החולים בסיכון בינוני. לאור זאת, החוקרים קבעו כי בחולים בסיכון גבוה, אך לא באלו בסיכון נמוך, מומלץ טיפול קרינתי במינון גבוה עם טיפול הורמונאלי ארוך טווח.

בגברים עם מחלה בסיכון גבוה, שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים, אחד מתוצאי הסיום המשניים, היו טובים יותר משמעותית עם טיפול ארוך-טווח בהשוואה לטיפול הורמונאלי קצר-טווח (96.1% לעומת 81.5%, p=0.01). בגברים עם מחלה בסיכון בינוני, שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים היו כמעט זהים עם טיפול ארוך-טווח או קצר-טווח.

חשוב לציין כי הרעילות, תוצא סיום נוסף של המחקר, הייתה דומה עם טיפול ארוך-טווח או טיפול קצר טווח.

לפיכך, מהנתונים עולה כי בגברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה תחת טיפול הורמונאלי ארוך-טווח, השילוב של הישרדות ללא מחלה ביוכימית (כמעט מובהקת סטטיסטית), הישרדות כוללת (מובהקת סטטיסטית) ורעילות (ללא עליה מובהקת) העידו על העדיפות של טיפול הורמונאלי ארוך-טווח.

עם זאת, החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לאשר את ממצאי המחקר.

מתוך הכנס השנתי ה-56 מטעם ASTRO

לידיעה במדסקייפ