בגברים עם סרטן ערמונית, טיפול חליפי במדבקות טסטוסטרון (TRT או Transdermal Testosterone Replacement Therapy) לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית הביא לעליה ברמות טסטוסטרון, אך עוד תועדו תופעות לא רצויות של עלייה בערכי PSA (Prostate Specific Antigen).
עם זאת, הטיפול בטסטוסטרון לא הביא לעליה בשיעורי ההישנות הביוכימית במהלך המעקב, עם חציון של 27.5 חודשים בגברים מטופלים.
ממצאים אלו מעידים על תוצאות סותרות, אך מדגישים את העדר שיעורי הישנות ביוכימית גבוהים יותר בקבוצת הטיפול, שבעיני החוקרים הם מעניינים ומשמעותיים. המחקר הנוכחי מצטרף לספרות המוגבלת אודות טיפול חליפי בטסטוסטרון בגברים עם סרטן ערמונית. פחות מ-600 גברים עם סרטן ערמונית קיבלו טיפול חליפי בטסטוסטרון.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל 153 גברים שעברו כריתה רדיקאלית של הערמונית 103 עם היפוגונאדיזם שקיבלו טיפול חליפי בטסטוסטרון ו-50 ללא היפוגונאדיזם.
אבחנה של היפוגונאדיזם, שנקבעה לאחר ניתוח, התבססה על נוכחות תסמיני היפוגונאדיזם, כולל עייפות, נדודי שינה, עליה במשקל, החמרה בתפקוד קוגניטיבי, ירידה בליבידו ו/או החמרה בתפקודי זקפה ורמות טסטוסטרון בדם. גם גברים עם רמות טסטוסטרון תקינות (מעל 300 ננוגרם למ”ל) קיבלו טיפול בטסטוסטרון במידה ודיווחו על תסמיני היפוגונאדיזם.
לאור ממצאי המחקר, מוקדם מדי לקבוע כי לטיפול תחליפי בטסטוסטרון בגברים עם היסטוריה של סרטן ערמונית השפעה מגנה.
השימוש בטיפול תחליפי בטסטוסטרון הוא שנוי במחלוקת. ממצאים אלו נובעים, לפחות בחלקם, ממחקר מוקדם שקבע כי הממאירות תלויה באנדרוגנים. מחקרים בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת מצאו גם כי טיפול חליפי בטסטוסטרון הוביל לגדילה של הגידול ו/או הישנות בחולים עם ממאירות גרורתית או מתקדמת של הערמונית.
במחקר הנוכחי, בכל הגברים שקיבלו טיפול בטסטוסטרון הייתה לפחות מדידה אחת של ערכי PSA לא-מדידים לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית.
בקבוצת ההתערבות נכללו 26 גברים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה ו-77 גברים בסיכון נמוך-בינוני. בקבוצת הייחוס, 15 גברים סבלו מממאירות בסיכון גבוה ו-25 ממאירות בסיכון נמוך-בינוני.
בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה קטנה אך מובהקת סטטיסטית בערכי PSA בחולים בסיכון גבוה ובאלו בסיכון נמוך-בינוני, החל מ-18-24 חודשים לאחר התחלת טיפול חליפי בטסטוסטרון. מכאן עולה כי המגמה הכוללת הייתה של עליה בערכי PSA בגברים תחת טיפול חליפי בטסטוסטרון. מנגד, לא נרשמה עליה משמעותית בערכי PSA בקבוצת הייחוס.
בגברים בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה משמעותית בערכי טסטוסטרון בדם, כמעט בכל נקודות הזמן, שהתרחב למשך עד 36 חודשים.
הישנות ביוכימית, שהוגדרה כעליה רציפה בערכי PSA והפניית חולים לטיפול הצלה בהקרנות, תועדה בארבעה חולים בקבוצת ההתערבות ובשמונה בקבוצת הייחוס, אך שיעורי ההישנות היו דומים ולא-משמעותיים. החוקרים מציינים כי כל ההישנויות בקבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת היו בחולים בסיכון גבוה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!