מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Pediatrics מטעם ה-National Institute of Child Health and Human Development (NICHD) עולה כי מרבית התינוקות הנולדים לאחר שבוע 24 להיריון שורדים, אולם מראים שיעורים גבוהים של תחלואה בהמשך חייהם.

החוקרים מסבירים כי זהו המחקר הראשון שמקורו ב-Neonatal Research Network של ה-NICHD אשר מדווח אודות תוצאות על בסיס נתונים הספציפיים לגיל ההיריון. מידע מעין זה עשוי להיות לדבריהם בעל ערך מיוחד עבור רופאי נשים ורופאי ילדים אשר מייעצים להורים לתינוקות בסיכון גבוה.

למרבה הצער, במהלך חמש שנות המעקב לא נצפה לדברי החוקרים שיפור משמעותי בשרידות עד לשחרור מבית החולים בקרב תינוקות אשר נולדים בשבוע היריון צעיר מאוד. הם טוענים כי יש צורך בהמשך המחקר ביחס לתינוקות הנולדים במשקל לידה נמוך מאוד ובגיל היריון צעיר מאוד על מנת שניתן יהיה לפתח התערבויות אשר יצמצמו את שיעור הפגות הקיצונית.

במחקר עשו החוקרים שימוש בנתונים אודות 9,575 תינוקות אשר נולדו בשבוע היריון מוקדם מאוד (שבוע 22 עד 28 להיריון) ובמשקל לידה נמוך מאוד (401-1500 גרם) בין השנים 2003 ו-2007 באחד מהמרכזים הרפואיים המשתייכים לארגון.

החוקרים מדווחים כי מרבית התינוקות אשר נולדו בשבועות 22 עד 28 להיריון (89%) שרדו לפחות 12 שעות, ואולם שיעור השרידות עד למועד השחרור מבית החולים נע בין 6% בקרב אלו שנולדו בשבוע 22 להיריון ל-92% בקרב אלו שנולדו בשבוע 28 להיריון (72% בסך הכל). שיעורי השרידות על פי גיל ההיריון לא הראו שינויים משמעותיים לאורך תקופת המעקב, הם מציינים.

החוקרים מוסיפים כי כל התינוקות אשר שרדו מבין אלו שנולדו בשבוע 22 להיריון סבלו מתחלואה ניאונטאלית, וזאת לעומת 92% מאלו שנולדו בשבוע 23 להיריון, 91% באלו שנולדו בשבוע 24 להיריון, 80% באלו שנולדו בשבוע 25 להיריון, 66% באלו שנולדו בשבוע 26 להיריון, 56% באלו שנולדו בשבוע 27 להיריון ו-43% באלו שנולדו בשבוע 28 להיריון. שיעורי השרידות המתוקננים ללא תחלואה אכן הראו שיפור עם הזמן.

לדברי החוקרים, כל שבוע היריון נוסף בעת הלידה (משמע כל שבוע נוסף בו נותר העובר ברחם אמו) הביא ליתרון הישרדותי משמעותי והיה בעל השפעה ניכרת על הגיל בעת השחרור מבית החולים ועל משך האשפוז הממוצע- מדדים עקיפים של עלויות הטיפול.

התחלואות השכיחות ביותר היו זיהומים ו-Bronchopulmonary dysplasia (BPD). תחלואות מוקדמות נוספות כללו Patent ductus arteriosus (PDA) (ב-46% מהתינוקות) ורטינופתיה (59%). דימום תוך-חדרי חמור לא היה שכיח לדברי החוקרים (16% מהתינוקות) ושיעור התוצאות החריגות בבדיקת אולטראסאונד ראש הלך וירד עם העלייה בשבוע ההיריון בעת הלידה.

החוקרים טוענים כי הופתעו מהממצא לפיו למעלה ממחצית התינוקות הנולדים בשבוע היריון מוקדם מאוד בעוקבה זו הראו מצב ‘בלתי ניתן לקביעה’ ביחס לרטינותיה בעת השחרור מבית החולים, משמע נזקקו לניטור אופתלמולוגי צמוד בהמשך. לדבריהם, ממצא זה מדגיש את חשיבות הצורך בכך שהרופא המטפל בקהילה יוודא כי מתקיים מעקב אופתלמולוגיה שכזה אחר התינוק לאחר שחרורו.

באשר לשאלה מה ניתן לעשות בכדי לשפר את התחלואה והתמותה בקרב תינוקות אלו הנולדים בשבוע היריון מוקדם מאוד, טוענים החוקרים כי יש להקפיד על תשומת לב רבה לפרטים במסגרת הפגיות כאחד ההיבטים החשובים ביותר של הטיפול בתינוקות הנולדים בפגות קיצונית. עם זאת, לדבריהם ההחלטה לספק טיפול מיילדותי פעיל או להפנות את התינוק ליחידה לטיפול נמרץ ניאונטאלי (פגיה) עודן נקודות השנויות במחלוקת.

Pediatrics 2010

לידיעה במדסקייפ