במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי במקרים של הפרעות קצב מהירות בעובר, פרוטוקול סטנדרטי של תרופות אנטי-אריתמיות הניתנות לאם הינה גישה יעילה ונסבלת היטב במרבית המקרים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות והיעילות של טיפול מבוסס-פרוטוקול, הניתן דרך השליה לטכיקרדיה על-חדרית ורפרוף פרוזדורים. המחקר הרב-מרכזי, התבסס על פרוטוקול למתן טיפול דרך השליה ב-Digoxin, Sotalol ו-Flecainide להריונות עובר-יחיד בין 22-37 שבועות עם אבחנה של הפרעת קצב בעובר מסוג טכיקרדיה על-חדרית ממושכת או רפרוף פרוזדורים של 180 פעימות/דקה ומעלה.  המחקר היה עם ענף טיפולי יחיד בו השתמשו בדיגוקסין כקו ראשון לטאכיקרדיה על חדרית מסוג VA קצר או רפרוף, דיגוקסין וסוטלול במצב של הידרופס, וסוטלול או פלקנייד בטאכיקרדיה על חדרית עם VA ארוך. התוצא העיקרי היה שיעורי הפוגה של הפרעות קצב מהירות בעובר. תוצאי סיום משניים כללו תמותה עוברית, לידה מוקדמת והפרעות קצב ביילוד. עוד בחנו החוקרים אירועים חריגים.

מדגם המחקר כלל 50 חולים אשר גויסו מ-15 מרכזים ביפן בין 2010-2017; כולל 17 חולים עם טכיקרדיה על-חדרית עם VA קצר, 4 חולים עם טכיקרדיה על-חדרית עם VA ארוך ו-29 חולים עם רפרוף חדרים. חולה אחד עם רפרוף חדרים הוצא מהמחקר בשל הסרת ההסכמה להשתתפות במחקר.

לתוצאות ומסקנות המחקר והערות עורך אתר האיגוד לקרדיולוגיה ילדים