מתוצאות מחקר אקראי-מבוקר, שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine, עולה כי בחולים המאושפזים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה, בדרגה בינונית עד חמורה. החוקרים ניסו ולא הצליחו להדגים העדר-נחיתות של מתן ביתא-לקטאם בלבד, בהשוואה לשילוב ביתא-לקטאם עם מקרולידים באוכלוסיה זו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת מחלוקת בנוגע לטיפול האנטיביוטי האופטימאלי בחולים המאושפזים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה. ההנחיות מצפון אמריקה ממליצות כיום על טיפול אנטיביוטי משולב, לכיסוי חיידקים טיפוסיים ולא טיפוסיים בכל החולים המאושפזים עם דלקת ריאות הנרכשת בקהילה (כלומר, שילוב ביתא לקטאם עם מקרולידים או פלאורוקינולונים בלבד), בעוד שההנחיות הבריטיות קובעות כי טיפול זה מומלץ לחולים בדרגה בינונית עד חמורה.
המחקר הנוכחי כלל 580 חולים, שאושפזו לשישה בתי חולים בשוויץ, בשל דלקת ריאות בדרגה בינונית עד חמורה. החולים חולקו באקראי לטיפול בביתא-לקטאם בלבד או לטיפול משולב בביתא לקטאם עם מקרולידים. זיהום בליגיונלה אובחן באמצעות בדיקת אנטיגן בשתן, וטיפול במקרולידים ניתן כתוספת לטיפול בחולים בקבוצת טיפול מונותרפי שנמצאו חיוביים לאנטיגן.
ביום השביעי לאשפוז, שיעור גבוה יותר של מטופלים בביתא-לקטאם בלבד, בהשוואה לשיעור החולים שקיבלו טיפול משולב, לא הגיעו ליציבות קלינית (התוצא העיקרי: 41.3% לעומת 33.4%, p=0.07). הגבול העליון של רווח בר סמך 90% חד-צדדי עמד על 13%, גבוה מסף העדר-נחיתות שהוגדר מראש על 8%.
בניתוח לפי תתי-קבוצות, בחולים שנדבקו בפתוגן לא-טיפוסי (יחס סיכון של 0.33) או אלו עם מדד PSI (Pneumonia Severity Index) בדרגה IV (יחס סיכון של 0.81) הסיכוי ליציבות קלינית עם תרופה אנטיביוטית אחת היה נמוך יותר. התוצאות היו דומות בחולים שלא נדבקו בפתוגנים לא-טיפוסיים (יחס סיכון של 0.99) או באלו בקטגוריית PSI של I-III (יחס סיכון של 1.06).
שיעור האשפוזים החוזרים לאחר 30 ימים היה נמוך יותר בקרב חולים שקיבלו טיפול משולב (3.1% לעומת 7.9%, p=0.01), אך לא תועדו הבדלים ביתר התוצאים המשניים (תמותה, אשפוז ליחידת טיפול נמרץ, סיבוכים, משך אשפוז או הישנות דלקת ריאות בתוך תשעים ימים).
בשלב זה מסכמים החוקרים כי טיפול משולב הינו הטיפול המומלץ בחולים המאושפזים עם דלקת ריאות בשל דלקת ריאות שנרכשה בקהילה.
JAMA Intern Med
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!