מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש שהוצג בכנס השנתי ה-92 של ה-Endocrine Society עולה כי גברים בגילאי 70 שנים ומעלה המראים רמות נמוכות של טסטוסטרון מצויים ככל הנראה בסיכון מוגבר לסבול משבריריות (Frailty).

החוקרים מסבירים כי בעוד שמחקרי חתך קודמים דיווחו על קשרים בין טסטוסטרון ובין שבריריות, מחקרם זה הינו הראשון אשר מבצע ניתוח לונגיטודינלי ומדגים כי רמות הטסטוסטרון החופשי אכן מנבאות שבריריות. לטענתם, ממצאיהם מעידים על כך שטסטוסטרון עשוי למלא תפקיד בפתוגנזה של שבריריות, ולפיכך לספק רציונל לעריכת מחקרים קליניים המיועדים לבחון שמא טיפול בטסטוסטרון עשוי למנוע או לטפל במצב זה.

עם זאת, החוקרים ממהרים להדגיש כי יש צורך במחקר נוסף ורב בתחום בטרם ניתן יהיה לייחס לטסטוסטרון את השבריריות ככלל, ובטרם ניתן יהיה להמליץ על טיפול בתוספי טסטוסטרון כתרופה למצב.

החוקרים עשו שימוש במדד FRAIL על מנת להעריך שבריריות בקרב 3,616 גברים החיים בקהילה בגילאי 70-88 שנים. מדד זה מעריך את המצב התפקודי במבוגרים בחמישה תחומים: עייפות; עמידות (resilience), משמע היכולת לטפס גרם מדרגות; ניידות (היכולת ללכת בלוק אחד ברחוב); תחלואה (למעלה מחמש מחלות); וירידה במשקל (של יותר מ-5% ממשקל הגוף). מדד זה פותח בידי ה-International Academy of Nutrition, Health and Aging. כמו כן ביקשו החוקרים למדוד את רמות הטסטוסטרון בקרב הנבדקים. הם מציינים כי שבריריות הוערכה מחדש בקרב 1,586 גברים כעבור ארבע עד שבע שנים לאחר ההערכה הראשונית.

על אף שקיים גוף ספרותי נרחב של עבודות אשר בחנו שבריריות, החוקרים טוענים כי הנושא מעורב פעמים רבות במיתוסים ולוקה בהיעדר קונצנזוס הן בקרב החוקרים והן בציבור הרחב. כך למשל, בניגוד לדעה הרווחת, שבריריות איננה תוצאה בלתי נמנעת של תהליך ההזדקנות, אם כי אכן גוברת עם הגיל.

בנוסף, אין הסכמה בין חוקרים ביחס להגדרתה המדויקת של שבריריות. הגדרה כללית אחת הינה ירידה בתפקוד מערכות גוף רבות המובילה לפגיעה תפקודית, יכולת ירודה להתמודד עם דחק וסיכון מוגבר לתמותה ונכות.

החוקרים מציינים כי אולי יש להמשיג את נושא השבריריות כמצב של פגיעות, בו אירועי דחק מתונים עמם מסוגל הגוף להתמודד עלולים בסבירות רבה הרבה יותר להוביל לחולי קשה ולצורך באשפוז, ואף למוות.

החוקרים מוסיפים כי המנגנונים הפיזיולוגיים העומדים בבסיס תהליך זה אינם ברורים, ואולם ישנו גוף ידע ההולך ומצטבר בספרות לפיו טסטוסטרון ממלא תפקיד חשוב בהקשר זה בכך שמביא לאובדן מסת שריר ועצם, העלול להגביר את הסיכון לשבריריות.

מחקרי חתך קודמים בחנו את הקשר בין טסטוסטרון ובין שבריריות, ואולם לטענת החוקרים תוצאותיהם עמדו בסתירה אלו לאלו, יתכן בשל היעדר כוח סטטיסטי.

החוקרים מדווחים כי בתחילת המעקב, 548 גברים (15.2%) נחשבו לשבריריים, משמע הראו לפחות שלושה חסרים במדד FRAIL. בתום המעקב, 364 גברים (23.0%) נחשבו לשבריריים.

בנוסף, נמצא כי בתחילת המעקב כל ירידה של סטיית תקן אחת ברמות הטסטוסטרון הכללי או החופשי הייתה קשורה בעלייה ביחס הסיכויים לשבריריות (OR, 1.23; 95% CI = 1.11-1.38 עבור טסטוסטרון כללי, ו-OR, 1.29; 95% CI = 1.15-1.44 עבור טסטוסטרון חופשי). החוקרים מציינים כי סטיית תקן אחת ברמות הטסטוסטרון הכללי הייתה 5.6 nmol/L במדגם זה, בעוד שסטיית תקן אחת ברמות הטסטוסטרון החופשי עמדה על 96.5 pmol/L. עבור כל ירידה של 97 pmol/L ברמות הטסטוסטרון החופשי, הם מסבירים, עלה הסיכון של הנבדק לסבול משבריריות ב-29% בתחילת המעקב וב-22% בתומו.

לעומת זאת, רמות נמוכות יותר של Luteinizing hormone (LH) היו קשורות בסיכון מופחת לשבריריות בתחילת המעקב (OR, 0.88; 95% CI = 0.81-0.95), כאשר עבור כל ירידה של 5.3 IU/L ברמות ה-LH, ירד הסיכון לשבריריות ב-12%.

לאחר תקנון לגיל, מדד מסת הגוף, עישון, סוכרת, תמיכה סוציאלית והפרעות בראייה ובשמיעה, נמצא כי רק רמה נמוכה יותר של טסטוסטרון חופשי בתחילת במעקב ניבאה שבריריות בסופו (OR, 1.22; 95% CI = 1.05-1.42).

לדברי החוקרים, יש צורך במחקרים קליניים נרחבי היקף עך מנת לבחון את השאלה שמא טסטוסטרון עשוי למנוע או לטפל בשריריות, ועל מנת להעריך את סיכוניו האפשריים של טיפול זה בטרם ניתן יהיה להמליץ על מתן טיפול בטסטוסטרון בגברים מבוגרים.

עם זאת, טוענים החוקרים כי אורח חיים בריא הינו ככל הנראה חשוב יותר בהשגת רמות מיטהיות של טסטוסטרון. הם מזכירים כי קבוצתם הראתה לאחרונה בעבודה אחרת כי אורח חיים בריא היה קשור ברמות גבוהות יותר של טסטוסטרון. מאחר וסביר כי אורח חיים בריא יוריד בנוסף את הסיכון לשבריריות, הרי שזוהי לטענתם האפשרות הטובה ביותר בשלב זה. על הגברים להישאר פעילים גופנית, להימנע מעישון, להקפיד על תזונה בריאה ולשמור על משקל גופם בטווח הבריא.

החוקרים מוסיפים כי כעת עומלים על מחקר אשר נועד לבחון שמא טסטוסטרון והורמוני מין אחרים הקשורים בו עשויים לנבא הזדקנות בריאה בגברים מבוגרים.

מומחה מתחום האנדוקרינולוגיה אשר נכח בכנס ונתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי המחקר הנוכחי מוסיף לממצאי עבודות קודמות המראות קשר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון ובין מדדי שבריריות בגברים קשישים. בעוד שהוא עצמו סבור כי יש צורך בעריכת מחקרים פרוספקטיביים בהקצאה אקראית בשאלת מתן טיפול תחליפי בטסטוסטרון בהקשר זה, הרי שישנם חששות בנוגע לפרופיל הבטיחות של טיפול זה. כדוגמא לכך מסביר המומחה כי ההיארעות של סרטן הערמונית, אשר פעמים רבות אינו מזוהה, עולה משמעותית בגברים קשישים. מתן תוספי טסטוסטרון עלולים למעשה לעודד את צמיחתו של סרטן זה, הוא מציע.

עם זאת, המומחה מוסיף כי ידוע שטסטוסטרון עשוי להגביר את מסת השריר ואת צפיפות העצם, כך שיהיה מעניין לדבריו לבחון כיצד מתן טסטוסטרון משפיע על מדדים אלו של שבריריות בקרב קשישים.

מתוך הכנס השנתי ה-92 של ה-Endocrine Society (ENDO 2010) שנערך בסן-דייגו, קליפורניה, בחודש יוני 2010.

לידיעה במדסקייפ