מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-24 של ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers (CMSC) ובכנס המשותף השלישי של ה-Americas Committee for Treatment and Research in Multiple Sclerosis (ACTRIMS) עולה כי משטר טיפול פיזיותרפיה משפר הן תסמינים של דליפת שתן והן כאלו של אצירת שתן בחולים עם טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS).

החוקרים מסבירים כי חולים רבים עם טרשת נפוצה סובלים מפגיעה במתן השתן בשלב כלשהו במהלך המחלה, אשר עלולה להיות בעלת השפעה משמעותית על איכות חייהם. בעוד שקיימות אפשריות של טיפול תרופתי, ישנם חולים הנמנעים מהן מתוך חשש מפני תופעות לוואי. לפיכך, פיתחו החוקרים גישה טיפולית המתמקדת בפיזיותרפיה שנועדה לשפר תסמינים של פגיעה בתפקוד האורינרי, וביקשו לבחון גישה זו במחקרם הנוכחי.

במחקר נכללו 62 חולים (מהם 54 נשים ו-8 גברים) עם טרשת נפוצה ותסמינים אורינריים אשר הופנו בפעם הראשונה למרכז השיקום בו עובדים החוקרים. לכל חולה הותאמה תוכנית שיקום פרטנית. החוקרים מציינים כי גילם הממוצע של הנבדקים עמד על 52.67±13.14 שנים, וכי פרק הזמן הממוצע מתחילת המחקר היה 13.78±9.38 שנים. החולים הראו ציון ממוצע של 5.39±1.39 במדד ה-Expanded Disability Status Scale.

החוקרים תיעדו את ציון מדד ה-Expanded Disability Status Scale, את מהלך ומשך המחלה, את מצב הניידות, תסמינים (לרבות תכיפות, דחיפות, אצירה, היסוס או דליפה של שתן), נפח שיירי לאחר ההתרוקנות באולטראסאונד של שלפוחית השתן, מבחן Wagner לדליפת שתן, מדד ה-Visual analog Scale (VAS), הערכה של תפקוד שרירי רצפת האגן (Pubo-Coccygeal Grading Test והערכה של קואורדינצית השרירים) וכן טיפולים תרופתיים קבועים. בנוסף, נתבקשו החולים למלא יומן אורינרי למשך חמישה ימים.

על בסיס הנתונים שנאספו, פיתחו החוקרים תוכנית שיקום אורינרית מתואמת-אישית, שמשכה הממוצע 12 מפגשים. בתום תוכנית השיקום, נתבקשו החולים לחזור על אותה ההערכה שעברו בתחילת המעקב, מלבד הבדיקה האורודינמית. מדדי המחקר העיקריים כללו דליפת שתן (על פי מבחן Wagner), מספר ממוצע של אירועי בריחת שתן (על פי היומן בדיווח עצמי), מספר ממוצע של אירועי תכיפות במתן שתן במהלך אותם חמישה ימים, נוקטוריה ודחיפות במתן שתן, וכן אצירת שתן (על פי נפח שיירי לאחר התרוקנות). מדדיו המשניים כללו שינוי במדד ה-VAS ובמבחן ה-Pubo-Coccygeal Grading Scale.

טרם תחילת התוכנית הטיפולית, עמד הציון הממוצע של הנבדקים במבחן Wagner לדליפת שתן על 67.77, לעומת 75.95 בתום תוכנית השיקום (p<0.001). בנוסף, החולים הראו נפח שיירי לאחר התרוקנות (על פי אולטראסאונד שלפוחית) של 113.39 mL לפני התוכנית לעומת 97.93 mL לאחריה (p=0.010).

החוקרים מתארים כי פיתחו את תוכנית השיקום מכיוון וחולים רבים פנו אליהם בבקשה לעזרה עם תסמינים הקשורים בתפקוד מתן השתן והצואה. בעוד שידוע כי המדובר בבעיה נרחבת, הם מוסיפים, קיימות עד כה רק אפשרויות טיפול תרופתי.

פיזיותרפיסט העובד עם חולי טרשת נפוצה ואשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי הממצא של שיפור באצירת השתן הינו מפתיע. הוא מסביר כי בעוד שחוקרים רבים בחנו בעבר את השימוש בשיקום שרירי רצפת האגן לשם טיפול בדליפת שתן וצואה, הרי שמעטים בחנו אותו בהקשר של טיפול באצירת שתן. בעוד שחששו עד כה שמא חיזוק שרירי רצפת האגן בתוכניות שיקום מעין אלו עלול להחמיר את נושא אצירת השתן, הרי שעלה בידם של החוקרים להראות במחקרם זה כי הדבר עשוי דווקא לסייע בנקודה זו. הוא מזכיר כי החוקרים לא הציגו פרטים אודות תוכנית השיקום שפיתחו.

מתוך הכנס השנתי ה-24 של ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers (CMSC) והכנס המשותף השלישי של ה-Americas Committee for Treatment and Research in Multiple Sclerosis (ACTRIMS)  שנערך בסן-אנטוניו, טקסס, בחודש יוני 2010.

לידיעה במדסקייפ