מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית והוצג בכנס EuroPREVENT 2010 עולה כי תוכנית יוגה המתואמת באופן פרטני למטופל עשויה להביא לירידות בערכי לחץ הדם כשמתווספת לטיפול תרופתי מיטבי בקרב חולים העוברים שיקום לבבי. החוקרים מציינים כי התערבות נוספת שנבדקה, הרפיית שרירים מתקדמת (Progressive Muscle Relaxation, PMR), אשר מהווה מרכיב שכיח יותר במסגרת תוכניות שיקום לב בגרמניה, לא הראתה את אותן התוצאות בהורדת ערכי לחץ הדם.

עם זאת, החוקרים טוענים כי יתכן וסוד ההצלחה של היוגה בקרב אוכלוסיית המחקר- גברים ממעמד הפועלים- הייתה נעוצה דווקא בכך שהמילה ‘יוגה’ לא הוזכרה. לדבריהם, התערבויות כגון יוגה עשויות היו באופן טיפוסי להיבחר בידי ‘נשים בעלות רמת השכלה גבוהה’, ואולם שתי זרועות המחקר אליהן הוקצו הנבדקים באופן אקראי כונו בפי החוקרים ‘הרפייה מסוג 1′ ו’הרפייה מסוג 2’.

במחקרם זה ביקשו החוקרים להשוות שתי גישות להרפייה והפגת מתחים אשר נקשרו כל אחת בנפרד עם ירידה בערכי לחץ הדם, אם כי לא באופן בו נחקרו בעבודה הנוכחית. הם מסבירים כי PMR הינה שיטה המבוססת על כיווץ והרפייה לסירוגין של שרירים, שנועדה לצמצם דחק וחרדה. לדבריהם, PMR הינה השיטה המקובלת במדינתם במסגרת תוכניות לשיקום לבבי לצורך הרפייה וטיפול בדחק, אם כי טרם נבדקה באופן ספציפי בהקשר של הורדת לחץ הדם במספר כה רב של חולים העוברים שיקום שכזה.

מאידך, מחקרים קודמים הראו כי יוגה מורידה אף היא ערכי לחץ דם בקרב נבדקים צעירים ובריאים ממוצא הודי, אולם לא נחקרה באותה המידה באוכלוסיות מבוגרות יותר, ממוצא אירופאי ועם תחלואה לבבית ידועה. תרגיל היוגה הספציפי שנבחן במחקר זה מכונה Viniyoga, שיטה המאפשרת אדפטציות של תנוחות יוגה מקובלות, תחת הדרכה, במטרה להתאים את התרגיל לצרכיו או ליכולותיו של המטופל הפרטני. ככזו, השיטה משמשת פעמים רבות בקרב פצועים או מטופלים מבוגרים יותר. החוקרים מציינים כי מדריכי היוגה במחקר זה לימדו תוכנית מתוקפת אולם כזו המותאמת באופן פרטני לצרכי המטופלים.

במחקר נכללו 340 גברים העוברים שיקום לבבי, אשר כולם אובחנו כסובלים מיתר לחץ דם בעקבות האירוע הלבבי שעברו. הנבדקים הוקצו אקראית לתוכנית שיקום לבבי אינטנסיבית מקובלת, הכוללת PMR או לחילופין Viniyoga במהלך תקופה של שלושה שבועות. החוקרים עודדו את כל הנבדקים להשתתף בחמישה מפגשים בשבוע, כשהמפגשים בשתי תוכניות ההתערבות נמשכו כחצי שעה למפגש. מרבית הנבדקים הצטרפו לתוכנית השיקום לאחר אוטם לבבי או צנתור כלילי. בתום שלושת השבועות של ההתערבות, הומלץ לכל הנבדקים להמשיך בתרגילים שלמדו בבתיהם, ונשלח להם שאלון באמצעות הדואר כעבור שישה חודשים.

בתום תקופת המחקר, נמצא כי ערכי לחץ הדם הסיסטולי בקבוצת היוגה ירדו בממוצע ב-8 mmHg לעומת 6 mmHg בקבוצת ה-PMR. בקרב הנבדקים שהראו את ערכי לחץ הדם הסיסטולי הגבוהים ביותר בתחילת המחקר (למעלה מ-140 mmHg), היו הירידות בקבוצת היוגה ניכרות יותר- 21.2 mmHg לעומת 12/6 mmHg בקבוצת ה-PMR (p = 0.005). יש לציין כי מרבית החולים היו מטופלים בתרופות רבות, ובהן במקרים רבים שתיים או שלוש תרופות להורדת לחץ הדם.

בהתבסס על השאלונים שנשלחו שישה חודשים לאחר תום ההתערבות, נמצא כי שיעורי הפרישה בדיווח עצמי בקבוצת היוגה היו גבוהים מאלו שבקבוצת ה-PMR, כש-50% מהנבדקים בקבוצת ה-PMR דיווחו כי נעזרו בהרפיית השרירים שלמדו פעם אחת בשבוע לכל הפחות, וזאת לעומת 30% בלבד בקבוצת היוגה.

לטענת החוקרים, מספרים אלו הינם מפתיעים, שכן ציפו לשיעורי פרישה גבוהים עוד יותר. הם מייחסים את ההיענות שנצפתה לאופי של הקבוצה-הסגורה שאפיין את מחקרם זה. בעוד שתוכניות שיקום לבבי על פי רוב כוללות מטופלים שמצטרפים ועוזבים, כאן המדובר היה לדבריהם בקבוצה מגובשת שהחלה יחד את המפגשים וידעו לצפות לכך שיקבלו שאלונים בדואר בתום שישה חודשי מעקב. לפיכך, נוצרה לטענתם מוטיבציה רבה יותר בשתי הקבוצות מכפי שניתן היה לראות בתוכנית שיקום לבבי רגילה.

החוקרים מתעתדים לערוך מחקר המשך אשר יבחן את תוכנית היוגה באופן מיוחד בקרב חולים עם ערכי לחץ דם בסיסיים גבוהים יותר, וינסה לעמוד על הדרכים לשמור על היענות גבוהה של המטופלים. הם סבורים כי הימנעות מכוונת מכינוי היוגה בשמה עשויה דווקא לסייע לכך שמטופלים רבים שאחרת יתכן והיו נמנעים מתוכנית שכזו, יעיזו וינסו להשתתף בה.

החוקרים מסבירים כי מוקדם מכדי להמליץ על יוגה כחלק משיקום הלב המקובל, ואולם מחקרים הנמשכים כעת מאשרים לדבריהם את ההשפעות שנצפו במחקרם זה.

מתוך כנס EuroPREVENT 2010 שנערך בפראג בחודש מאי 2010.

לידיעה במדסקייפ