מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Archives of Neurology עולה כי תוכנית אינטנסיבית ומבוקרת של פעילות גופנית אירובית משפרת את התפקוד הקוגניטיבי בקרב אנשים מבוגרים עם פגיעה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment, MCI). לדברי החוקרים, ההשפעות ניכרות במיוחד בקרב נשים, אם כי נצפתה תועלת ברת השוואה בכושר הלבבי-ריאתי וירידה באחוז השומן בגוף בשני המינים.

תוצאות המחקר הראו כי תוכנית אימונים אירובית בת שישה חודשים הביאה לשיפור במגוון מבחנים של תפקודים קוגניטיביים גבוהים בקרב נשים עם MCI. אותה תוכנית האימונים הביאה בנוסף לשיפור ברגישות לאינסולין ולירידה בהורמוני הדחק בנשים, אולם בקרב גברים נצפתה השפעה פחות משמעותית.

לדברי החוקרים, ידוע כי במצבי מחלה ועם התקדמות הגיל, ניצול הגלוקוז הינו פחות יעיל, ונצפות בעיות הקשורות בקוגניציה. לפיכך, אם ניתן יהיה להגביר את היעילות של מטבוליזם הגלוקוז, יתכן והדבר ישפר את יעילות הגעת הגלוקוז למוח וכך ישפר את המצב הקוגניטיבי, הם מציעים.

במחקר נכללו 33 מבוגרים, מהם 17 נשים, אשר אובחנו כסובלים מפגיעה קוגניטיבית קלה (MCI) והוקצו אקראית לעבור תוכנית אינטנסיבית של פעילות גופנית אירובית, או לחילופין להשתתף בקבוצת ביקורת המבצעת מתיחות. קבוצת הפעילות האירובית עבדה תחת פיקוחו של מאמן גופני סביב 75-85% מהדופק המקסימלי למשך 45-60 דקות ליום, ארבעה ימים בשבוע למשך שישה חודשים. קבוצת הביקורת עבדה בלוח זמנים זהה, אולם ביצעה פעילויות של מתיחות מבוקרות תוך שמירה על דופק של 50% ומטה מהדופק המקסימלי. הנבדקים נתבקשו לעבור בדיקות גלוקומטבוליות וכן מבחני מאמץ על הליכון לפני ואחרי תקופת המחקר, וכן נלקחו דגימות דם ונבדק התפקוד הקוגניטיבי בתחילת המחקר ושוב כעבור 3 ו-6 חודשים. החוקרים מציינים כי בעוד ששמונה המפגשים הראשונים בוצעו תחת פיקוחו של מאמן גופני, כשבמפגשים שלאחר מכן פיקח המאמן באופן אישי אחר כל נבדק פעם בשבוע.

החוקרים מצאו כי שישה חודשים של פעילות גופנית אינטנסיבית ומבוקרת הביאו לשיפור משמעותי בכושר הלבבי-ריאתי, כפי שנמדד תוך מבחן מאמץ על הליכון באמצעות שיא ה-VO2, דרגת המאמץ ומשך הזמן עד להתעייפות.

החוקרים מוסיפים כי אותה תוכנית האימונים האירובית שיפרה גם את התהליכים הקוגניטיביים הגבוהים של ריבוי משימות  (Multitasking), גמישות קוגניטיבית, יעילות עיבוד מידע וקשב סלקטיבי. כשביקשו החוקרים לבחון את המודל עם מין החולה כמשתנה מנבא, ניכרת הייתה אינטראקציה משמעותית אשר הצביעה על הבדל בהשפעת ההתערבות בין המינים, כשעבור הנשים העלייה בשיא ה-VO2 הייתה קשורה בשיפור של התפקודים הגבוהים.

לדברי החוקרים, ההשפעות המועילות של פעילות אירובית נצפו גם עבור Symbol-Digit Modalities ו-Verbal Fluency, שני מדדים של תפקוד קוגניטיבי, כשגם במקרה זה ניתוח הנתונים הראה כי גודל האפקט היה רב יותר עבור נשים לעומת הגברים בשתי משימות אלו. ההבדל בין המינים דווח גם עבור ה-Stroop test, כשלפעילות האירובית לא נצפתה כל השפעה בקרב הגברים. כמו כן, הנבדקים בקבוצת הפעילות האירובית השלימו מהר יותר את מבחן ה-Trails B בהשוואה לביצוע הבסיסי לעומת הנבדקים בקבוצת המתיחות, כשההבדל שנצפה היה דומה בין גברים ונשים.

בנוסף, נקשרה הפעילות האירובית לשיפור ספציפי-למין בויסות מאזן הגלוקוז וברגישות לאינסולין, מציינים החוקרים. בקרב נשים, שינויים כעבור שישה חודשי מעקב ברגישות לאינסולין ניבאו את ערכי השיא של ה-VO2 ואת התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים.

השפעה ספציפית-למין נוספת לפעילות האירובית נצפתה ביחס לרמות הקורטיזול בפלסמה, אשר עלו בקרב נשים בקבוצת המתיחות (קבוצת הביקורת) במהלך תקופת המחקר אולם לא כך בקרב הנשים בקבוצת הפעילות האירובית. בגברים, רמות הקורטיזול ירדו עבור אלו בקבוצת המתיחות, ונותרו יציבות באלו בקבוצת הפעילות האירובית. כמו כן, פעילות אירובית הייתה קשורה בירידה ברמות ה-Brain-derived Neurotrophic Factor (BDNF) בנשים אולם לא כך היה בגברים.

החוקרים מציינים כי היכולת הקוגניטיבית הראשונה המושפעת בחולים עם פגיעה קוגניטיבית קלה (MCI) הינה יכולתם ליזום ולארגן. ככלל, המדובר לדבריהם בפעולות פשוטות כגון ניקיון או סיום פרויקטים, ופעילות גופנית לא נבדלת הרי מכל משימה אחרת. בנוסף, חולים עם MCI לעיתים מפחדים להתאמן, וחסרים את הביטחון שאם אכן יתאמנו יעשו זאת בצורה הנכונה.

לפיכך, חולים אלו לטענת החוקרים זקוקים לעזרה בהנעת התהליך. עם זאת, כשמתחילים בשגרת האימונים, הם מסתדרים בדרך כלל. ואכן, לאחר ששת השבועות הראשונים של תוכנית האימונים- במהלכם מידת הפעילות הגופנית גוברת בהדרגה ובאיטיות אל עבר דופק המטרה- מגיעים החולים לרמה די גבוהה של פעילות גופנית, כך שבשבוע השישי רבים מהם כבר עבדו מעבר לדופק המטרה שלהם.

החוקרים מוסיפים כי מחקרים קודמים הראו שישנה תועלת לפעילות גופנית עבור מבוגרים בריאים ללא בעיות כלשהן בזיכרון, וכי תקוותם היא שפעילות גופנית ממושכת תביא להאטה בהתקדמות הירידה הקוגניטיבית בחולים עם MCI, דבר אשר עשוי לשפר את איכות חייהם, גם אם לא יהפוך לחלוטין את הירידה הקוגניטיבית ככלל.

נציין כי במחקר נפרד אשר פורסם אף הוא באותו גיליון, מדווחים חוקרים כי פעילות גופנית במידה בינונית בגיל העמידה ומאוחר יותר בחיים הביאה לירידה של כ-39% בסיכון לפגיעה קוגניטיבית קלה (MCI) בקרב מבוגרים עם תפקוד קוגניטיבי בסיסי תקין. ממצאי אותו מחקר היו עקביים בין שני המינים.

Arch Neurol. 2010;67:71-79

לידיעה במדסקייפ