ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יוני של Evidence-Based Child Health, עולה כי התרעות הרטבה הן שיטה מועדפת בטיפול בילדים עם הרטבה.

הרטבה לילית היא הפרעה נפוצה בילדים המאופיינת על ידי הרטבת המיטה בגיל 5 ומעלה. האטיולוגיות המוצעות הן קשיי התעוררות, פוליאוריה לילית או יכולת לילית קטנה של שלפוחית השתן, למרות שהסיבה הכי נפוצה היא איחור התפתחותי פשוט בהשגת שליטה על השלפוחית. הטיפולים מנסים לטפל באטיולוגיות אלה בצורה אינדיבידואלית.

לדברי החוקרים, לבין 13-19% מהבנים ו-9-16% מהבנות יש הרטבה לילית. למרות שב-15% מהילדים יש רזולוציה ספונטנית של ההרטבה כל שנה, 2-3% מהמתבגרים והמבוגרים הצעירים ימשיכו להרטיב את מיטתם.

טיפולים זמינים להרטבה לילית כוללים : אימון עם התרעות המאוקטבות על ידי השתנה, תרופות, כולל desmopressin ונוגדי דיכאון אנטי טריציקלים, אמצעים התנהגותיים פשוטים או מורכבים או טיפולים שונים ומשלימים. אך חלק מטיפולים אלה הם קונטרה אינדיקציה כיום.

החוקרים חיפשו במאגר הנתונים Cochrane עבור כל הסקירות, שבוחנות כל טיפול והתערבות בהרטבה לילית. הם זיהו 7 מאמרים בילדים עד גיל 16 עם הרטבה לילית. אך האיכות המתודולוגית של כל המחקרים לא הייתה טובה.

בהשוואה של פלצבו מול אי מתן טיפול, התרעות ההרטבה הביאו לעוד 3 לילות יבשים פר שבוע [WMD (weighted mean difference) -3.34, CI (רווח בר סמך) 95% : -4.14 ועד -2.55]. RR (relative risk) עבור חוסר השגה של 14 לילות יבשים רצופים גם כן היה ירוד משמעותית בילדים אשר טופלו עם התרעות הרטבה (RR, 0.38, CI 95% : 0.33-0.45). הבדל זה נשמר במהלך המעקב. אך לא הייתה מספיק עדות בכדי לקבוע מה התרעת ההרטבה הכי יעילה או אם ההתרעות היו עדיפות על פני טיפול התנהגותי או טיפול פרמקולוגי.

בהשוואה לפלצבו כל מינון של desmopressin הביא ליותר לילות יבשים (10 µg: WMD, -2.30; 95% CI, -3.42 to -1.18; 20 µg: WMD, -1.34; 95% CI, -1.57 to -1.11; 40 µg: WMD, -1.33; 95% CI, -1.67 to -0.99; and 60 µg: WMD, -1.50; 95% CI, -1.92 to 1.08). המחקרים לא ביססו מינון אופטימלי או דרך מתן. ה-RR עבור כשלון לשמור על 14 לילות יבשים רצופים היה נמוך יותר משמעותית בילדים, שקיבלו desmopressin בהשוואה לאלה, שקיבלו פלצבו.

לא הייתה עדות ליעילות ממושכת של desmopressin לאחר שהטיפול הושלם, והיעילות של הוספת התרעה לטיפול ב- desmopressin הייתה לא ברורה. בדומה לכך, לא הייתה מספיק עדות בכדי לקבוע את היעילות של desmopressin בהשוואה לטיפולי התנהגות (אימוני שליטה על החזקת השתן עם או ללא טיפול פסיכולוגי) או בהשוואה לאקופונקטורה בעזרת לייזר. תופעות הלוואי של desmopressin היו קלות.

בהשוואה לפלצבו, הטיפול ב- tricyclics היה קשור עם ירידה של בערך לילה רטוב אחד פר שבוע (WMD, -1.19; 95% CI, -1.56 to -0.82). כישלון להשיג 14 לילות יבשים רצופים היה יותר נמוך משמעותית בילדים, שקיבלו tricyclics (RR, 0.77; 95% CI, 0.72 to 0.83). אפקט זה לא נשמר, כשהטיפול הופסק (RR, 0.98; 95% CI, 0.95 to 1.03). ה- tricyclics הכי יעיל או המינון האופטימלי לא נקבע.

במחקר שהשווה בין tricyclics וטיפול בעזרת התרעה, טיפול בעזרת התרעה היה יעיל יותר במהלך ואחרי הטיפול. המידע לגבי tricyclics מול desmopressin היה סותר, ותפקיד הטיפול בעזרת שיטות התנהגותיות מורכבות וטיפולים שונים ומשלימים לא נקבע. לא דווחו על תופעות לוואי גדולות באף אחד ממחקרים אלה.

13 מחקרים העריכו טיפולי התנהגות פשוטים, אך כל ההשוואות היו יחידות במינן, מלבד מטה אנליזה שהיה יוצא דופן. לילות רטובים היו יותר נמוכים משמעותית ושיעורי הישנות היו יותר נמוכים בטיפול בעזרת מערכות תגמול, הערה והרמה. אך תוצאות אלה הסתמכו על מידע מוגבל. טיפולי התנהגות פשוטים היו בטוחים, אך הם דורשים עבודה קשה ומאומצת. המידע לא היה מספיק בכדי לקבוע את היעילות של הטיפול להחזרת השליטה.

בהשוואה לחוסר טיפול, טיפולי התנהגות מורכבים או טיפול חינוכי לא שיפרו את התוצאות. לעומת זאת, טיפולי התנהגות מורכבים בשילוב עם התרעה נקשרו לפחות כישלונות בצורה משמעותית בהשוואה לחוסר טיפול. לא היה ניתן לקבוע מה התפקיד של טיפול חינוכי על פתרון בעיית ההרטבה הלילית. במונחים של טיפולים שונים ומשלימים, היפנוזה הייתה יותר יעילה מאשר טיפול ב- imipramine (RR עבור כישלון או הישנות 0.42, CI 95% : 0.23- 0.78).

ילדים מעטים נכשלו או עברו רילפס לאחר טיפול, כאשר טופלו עם פסיכותרפיה בהשוואה לטיפול על ידי התרעה (RR, 0.28; 95% CI, 0.09 – 0.859 או בהשוואה לטיפול על ידי מערכת תגמול (RR, 0.29; 95% CI, 0.09 – 0.90), אך תוצאות אלה מתבססות על מחקרים מעטים. לא הייתה מספיק עדות בכדי לקבוע את הכושר והיכולת של פסיכותרפיה, של טיפול על ידי חשמל או של דיאטה או הגבלת תזונה כטיפול בהרטבה לילית.

לדברי החוקרים, בסקירה מקיפה זו, לטיפול בעזרת התרעה היה עדות הכי גדולה להצלחה. לחולים ולמשפחות שלהם קשה להתמיד ולראות את היתרונות של טיפול זה, אך אם יעודדו אותם וידריכו אותם כראוי, המשפחות יעבדו יחד על מנת להעיר את הילדים עם התרעה ובסופו של דבר הילד יצליח.

השיפור עם desmopressin לא היה גדול כמו בטיפול על ידי התרעה, ככל הנראה בגלל האטיולוגיות השונות להרטבה לילית. רופאים רבים מפסיקים להעדיף להשתמש ב- tricyclics בגלל הפוטנציאל שלהם למינון יתר ולתוצאות פחות מבטיחות. למרות עדויות מבטיחות לתרופות אחרות, כגון indomethacin, diclofenac ו- diazepam, תופעות לוואי מהוות דאגה.

נראה שטיפול על ידי התרעה הוא השיטה הכי יעילה לא רק להורדת מספר הלילות הרטובים, אלא גם למנוע הישנות לאחר שהופסק הטיפול. בין הטיפולים הפרמקולוגים, desmopressin ו- tricyclics יותר טובים בהשוואה לפלצבו בהורדת מספר הלילות הרטובים. האפקט לא נשמר לאחר הפסקת השימוש ב- desmopressin או ב- tricyclics.

Evid Based Child Health. 2006;1:5-8

לידיעה במדסקייפ