מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AUA (American Urological Association) עולה כי פעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכון לאבני כליות בנשים.
החוקרים מדווחים כי בנשים שלקחו חלק במחקר Women’s Health Initiative נרשמה ירידה של 16-31% בסיכון לאבני כליות, בתלות בהיקף הפעילות הגופנית שערכו במהלך השבוע. גם לפעילות גופנית מתונה הייתה תועלת מסוימת.
החוקרים הגיעו למסקנה זו לאחר שניתחו את הנתונים אודות למעלה מ-93,000 נשים בגילאי 50-79 שנים.
במחקר הנוכחי, החוקרים לא כללו 3,904 נשים עם היסטוריה של אבני כליות בתחילת המחקר, מאחר שהן היו עשויות לשנות את הרגלי התזונה שלהן בעקבות זאת. הם גם לא כללו 2,777 נשים שלא השיבו על שאלות בנושא אבני כליות, ולא כללו 3,070 שלא השלימו את שאלוני התזונה או שדיווחו על צריכה אנרגטית קיצונית (פחות מ-600 קילו-קלוריות ליום או מעל 5,000 קילו-קלוריות ליום). בסופו של דבר נותרו כ-84,000 נשים שהיו במעקב למשך חציון של שמונה שנים. מבין אלו, 2,392 נשים דיווחו על אבני כליות.
בניתוח הסטטיסטי ניסו החוקרים למדוד את חשיבות כל גורם סיכון לאבני כליות, ללא תלות בגורמי סיכון אחרים. הם מצאו כי בנשים עם מדד מסת גוף של מעל 18.5 ק”ג למטר בריבוע נרשמה עליה של פי 1.30 עד פי 1.81 בסיכון לאבני כליות, בהשוואה לנשים עם מדדי BMI תקינים. התוצאות היו מובהקות סטטיסטית.
הקשר בין מדד מסת הגוף ואבני כליות היה כבר ידוע, והחוקרים בחנו את הפעילות הגופנית, שנקבעה על-פי מדד MET (Metabolic Equivalent Task) להערכת ההוצאה האנרגטית בפעילויות שונות. נשים שדיווחו על פעילות גופנית בהיקף של 0.1-4.9 MET בשבוע נרשמה ירידה של 16% בסיכון לאבני כליות. שיעור זה עלה ל-31% בנשים שדיווחו על פעילות בהיקף של 10 MET בשבוע, והתייצב על רמה זו. מדובר בפעילות מקבילה של שלוש שעות הליכה במהירות ממוצעת, ארבעה שעות גינון או שעה של ריצה מתונה.
נראה כי צריכה קלורית גבוהה הביאה לעליה בסיכון לאבני כליות בהיקף של עד 42%, כאשר צריכה קלורית גבוהה יותר לוותה בסיכון גבוה יותר לאבני כליות (p<0.001). עם זאת, צריכה אנרגטית נמוכה (פחות מ-1,800 קילו-קלוריות ביממה) לא הביאה להגנה מפני הופעת אבני כליות.
החוקרים מצאו גם קשר בין מדדי BMI ובין סיכון מוגבר לאבני כליות, ללא תלות בצריכה אנרגטית ופעילות גופנית.
מומחים בתחום שהתייחסו למחקר ציינו כי הממצאים מעניינים מאוד ולמחקר עשויה להיות חשיבות קלינית.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AUA American Urological Association
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!