מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Hematology Meeting and Exposition עולה כי טיפול ב- Fedratinib הוביל לירידה גדולה יותר בנפח הטחול ולשיעורי תגובה תסמינית גבוהים יותר בחולים עם מיאלופיברוזיס לאחר טיפול קודם ב-Ruxolitinib.
תוצאות מחקר FREEDOM2 בשלב 3 מדגישות את הצורך הקליני במעכב JAK חליפי. בחולים עם מיאלופיברוזיס שטופלו ב-Ruxolitinib תועדו בעבר תוצאות חיוביות מבחינת הפחתת נפח הטחול ושיעורי תגובה תסמינית, אך עם הזמן הם פיתחו עמידות לטיפול ותוצאות גרועות מבחינת הישנות והישרדות לאחר הפסקת הטיפול.
במחקר FrEEDOM2, מחקר אקראי, בתווית-פתוחה, בשלב 3, נכללו 134 חולים שטופלו ב- Fedratinib לעומת 67 חולים בזרוע הטיפול הזמין הטוב ביותר, אשר טופלו לרוב ב-Ruxolitinib. הגיל החציוני עמד על 70 שנים ו-52% מהמשתתפים היו גברים.
בעת ניתוח הנתונים, 35.8% מהמטופלים בזרוע Fedratinib השיגו את התוצא העיקרי של ירידה של 35% בנפח הטחול – זאת בהשוואה ל-6% בלבד בקרב חולים בזרוע הטיפול הזמין הטוב ביותר, עם ירידה כוללת בנפח הטחול שהייתה גדולה יותר משמעותית עד תום המחזור השישי לטיפול.
למרות ש-81.3% מהחולים בזרוע Fedratinib פיתחו אירועים חריגים משנית לטיפול עד לתום מחזור הטיפול השישי, החוקרים דיווחו כי לא תועדו סוגיות בטיחות חדשות הקשורות בטיפול ב- Fedratinib. עוד מדווח כי ההבדלים באירועים חריגים ושיעורי הפסקת טיפול בין מעכבי JAK והטיפול הזמין הטוב ביותר תאמו לשיעורים עליהם דווח במחקרים אחרים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ביעילות ובטיחות הטיפול ב- Fedratinib בחולים עם מיאלופיברוזיס לאחר קווי טיפול קודמים.
מתוך כנס ה-ASH Meeting & Exposition
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!