בחולים עם הלם קרדיוגני לא תועדו הבדלים משמעותיים בין Milrinone ו-Dobutamine מבחינת שיעורי תמותה באשפוז או סיבוכים שונים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הלם קרדיוגני כרוך בשיעורי תחלואה ותמותה משמעותיים. למרות שתמיכה יונוטרופית מהווה את הטיפול התרופתי העיקרי במקרים אלו, אין עדויות רבות התומכות בבחירת התכשירים היונוטרופיים.
במסגרת המחקר הנוכחי חולקו באקראי חולים עם הלם קרדיוגני לקבלת טיפול ב-Milrinone או Dobutamine. התוצא העיקרי היה משלב תמותה מכל-סיבה באשפוז, דום לב לאחר החייאה, השתלת לב או תמיכה מכאנית, אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי איסכמי, או התחלת טיפול כלייתי חליפי. תוצאים משניים כללו את המרכיבים הפרטניים של התוצא העיקרי המשולב.
מדגם המחקר כלל 192 חולים, 96 מהם בכל קבוצת טיפול. לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בכל הנוגע לתוצא העיקרי (49% מהמטופלים ב-Milrinone לעומת 54% מהמטופלים ב-Dobutamine) (סיכון יחסי של 0.90, p=0.47). בנוסף, לא תועדו הבדלים משמעותיים בין בתוצאים המשניים, כולל תמותה באשפוז (37% ו-43% מהמשתתפים, בהתאמה; סיכון יחסי של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.60-1.21), החייאת דום לב (7% ו-9%; יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.29-2.07), תמיכה מכאנית (12% ו-15%, בהתאמה; יחס סיכון של .0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.36-1.71), או התחלת טיפול כלייתי חליפי (22% ו-17%, בהתאמה; יחס סיכון של 1.39, רווח בר-סמך 95% של 0.73-2.67).
בחולים עם הלם קרדיוגני, אין הבדל משמעותי בין Milrinone ו-Dobutamine בכל הנוגע לתוצא העיקרי המשולב או תוצאים משניים חשובים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!